מבדיחות רשת ויראליות ועד לאינפוספרה- הפילוסופיה שמאחורי הממים

כבר יצא לי לדבר בבלוג על ממים (Memes) ולהתלהב מכמה שהם יותר מסתם תמונות ויראליות שנועדו לשעשע אותנו. אבל בזמן האחרון אני מתחילה להבין שאותו רעיון שכיום נקרא בשם החמוד "ממים" על בסיס המונח שטבע ריצ'רד דוקינס, הוא קונספט הרבה הרבה יותר עתיק ומרתק. ראשית, בואו נזכיר מה הם ממים.

הממים הם אבני הבניין של התרבויות האנושיות בעולם. הם מתבטאים במשמעויות הסימבוליות שאנשים נותנים לסיפורים, סמלים, תמונות, אימוג'ים, הבעות פנים, צלילים, צבעים, וכדומה. באופן דומה למידע גנטי שמועבר באמצעות הגנים שלנו, מידע תרבותי מועבר באמצעות ממים.

אפשר להגיד שמידע הוא קצת כמו וירוס- שניהם בעלי מטען תורשתי (משהו שעובר הלאה לדורות הבאים), שניהם מסוגלים להתפתח, לגדול ולהתפשט, ושניהם זקוקים לפונדקאי כדי לעבור הלאה. שימו לב שלא וירוסים ולא ממים עונים על ההגדרה של יצורים חיים (לגבי וירוסים זה עדיין בדיון, לגבי ממים- זאת כבר מחילת ארנב מסוג אחר לגמרי).

תיאוריית הממים רואה מידע תרבותי כבעל מטען גנטי, שעובר ממוח אנושי אחד לאחר. ריצ'רד דוקינס קרא לתופעה הזאת "מים" MEME על משקל Gene- גן. הטענה שלו הייתה שרעיונות תרבותיים מפיצים את עצמם בדומה לאופן שמופץ מידע תורשתי גנטי- קיומו של גיוון, תהליך של ברירה, והעברה של המידע שנברר ונמצא כמתאים ביותר לדור הבא. אותם רעיונות עוברים מאדם לאדם, "מדביקים" אותו במטען התורשתי של התרבות, נפגשים עם מידע תרבותי שכבר קיים בו, חווים לעיתים מוטציות המייצרות גיוון נוסף, ומועברים הלאה.

הרעיונות האדפטיביים ביותר שנבררו, כמו באבולוציה האורגנית- שורדים לאורך אלפי שנים ומהווים את הבסיס לדתות שלנו, לסיפורים שלנו, לשפה שלנו, ולתרבות שלנו. סינדרלה למשל, הוא סיפור שבסיסו מם: נערה מסכנה מגיעה לנשף והנסיך מתאהב בה ומחפש אותה לאחר מכן. על הבסיס הזה התווספו במהלך השנים וריאציות שונות שכולן עושות רפרנס מסוים למם המקורי. לעיתים הוריאציה כל כך רחוקה שנתקשה בלמצוא את ההקשר לרעיון המקורי. 

אפשר לטעון אותו דבר על מיתולוגיות שמושאלות מתרבויות שונות, בדיחות שעושות רפרנסים לבדיחות שסופרו במקום אחר, וקאברים של שירים ידועים. בכולם יש רעיון מוכר שעובר שינויים כחלק מתהליך ממטי.

מה נחשב מם?

כלומר, מה מגדיר רעיון כמם? אפשר ללכת להגדרה המכלילה יותר, ולהגיד שמם הוא כל רעיון באשר הוא שמבוסס על רעיון קודם, איזה שהוא אב טיפוס של רעיון שממנו צומחים רעיונות חדשים שמתפתחים ומשתכללים ויוצרים מוטציות משלהם. אם זה נשמע לכם מוכר מעט, זה רק בגלל שזוהי פרשנות פשטנית של עולם האידאות של אפלטון. כל פרח שקיים בעולם, מקורו באיזה אב טיפוס, פרח אידיאלי, שמגדיר מה הוא פרח, ולמרות שכל הפרחים בעולם הם וריאציות שלו, אף אחד מהם הוא לא העתק שלו בדיוק. מעולם לא ראינו פרח, אלא רק חיקויים לא שלמים של אותו פרח מושלם שמתקיים לו בעולם האידאות.

אני לא כל כך אוהבת את התיאוריה הזאת. היא תמיד דיכאה אותי במידה. כשאני מסתכלת החוצה הכל נראה יפיפה ומרשים ואין שום סיבה שהפרחים בגינה מתחת לחלון שלי ייחשבו "לא שלמים" או "חיקויים שבורים" של אותו פרח אידיאלי בלתי מושג. גם לכל אחד מה"חיקויים" יש את האיכויות שלו והוא הופך לשלם בפני עצמו שממנו יגיעו וריאציות אחרות- תמונות, ציורים, ייצוגים וכו. כלומר, הדרך שבה אני מפרשת את האידאות מתקשרת בחזרה לממים- האידאה היא הרעיון שעליו מבוססות כל הוריאציות והשינויים. Idea (אידאה) ו-Idea (רעיון) הם אותו הדבר, מילולית. 

אבל איפה נמצאים כל אותם רעיונות? מה הוא אותו "עולם אידאות"?

הו. פה אנחנו נכנסים למחילת ארנב אינסופית- האינפו-ספיר (infosphere). האינפוספרה הוא מונח שטבע קנת' בולדינג, איש אשכולות והאב המייסד של הכלכלה האקולוגית. על פי התיאוריה שלו, העולם שלנו בנוי מכמה ספירות- רבדים. האוויר סביבנו (אטמוספירה) הרובד הארצי (לית'וספרה), המים (היידרוספרה), המרקם הביולוגי (ביוספרה), המרקם התרבותי והסוציולוגי בין אנשים (סוציוספרה), ועולם המידע והידע האנושי שנצבר עד כה- אינפוספרה.

הקונספט הורחב על ידי ביוכימאי סובייטי בשם ולדימיר ורנדסקי והפילוסוף הצרפתי פייר דה חרדין. הם דיברו על ה-נוספרה (noosphere) כשלב הבא לאחר ההתפתחות של האנושות מטבע דומם, לחיים, ליצורים חושבים בעלי הגיון. בבסיס הרעיון- התודעה האנושית הקולקטיבית מאוחסנת על ענן- מין מאגר שמלא בקבצי רעיונות, שממנו אפשר לשאול רעיונות לפיתוח והתבססות, ולהעלות רעיונות מעודכנים חדשים שיתפתחו בעצמם. מין ספריית רעיונות גלובלית ודינאמית במיוחד. כך או כך, התהליך שעוברות האידאות של אפלטון, המידע האנושי של בולדינג, וענן התודעה האנושית של ורנדסקי ודה חרדין- הוא תהליך ממטי.

ממה בנוי מם?

לצורך שיעור שאני אצטרך להעביר יום אחד לתלמידים שלי (קהל שבוי), ניסיתי לרדת לעומקו של המם, להבין איך הוא בנוי. חיפשתי את הניתוח הזה במקומות אחרים ולצערי לא מצאתי משהו קיים שאהבתי. החלטתי לנסח את זה בעצמי, יכול להיות שההמשגה הזאת תתפתח בעתיד. אם אנחנו מסתכלים על מם, אפשר לנתח את גרעין המידע שלו, כלומר- איך המידע שבו מועבר לנו.

ברמה הראשונה והשטחית ביותר אפשר לראות את מה שקורה בתמונה, לקרוא את המילים הכתובות, או לשמוע את הצלילים שמושמעים. אנחנו קולטים את התוכן המיידי והברור ומעבדים אותו. זה מידע שטחי ביותר ויכול להגיע גם למי שלא מכיר את הרמות הבאות. במקרה הזה אנחנו רואים את הבעות הפנים, יכולים לקרוא את הטקסט המצורף, ולנסות להבין את הסיטואציה שמתוארת בתמונה.

הרמה העמוקה יותר היא ההקשר של התמונה הספציפית. זוהי סצנה מתוך מערכון של אסי וגורי, על חייזרים, ומי שמכיר אותו יכול כמעט לשמוע את הקול של אסי אומר את הטקסט. ייתכן וראינו את המערכון, ייתכן שיותר מפעם אחת או יותר מ-80. יש לבדיחה הזאת הקשר אישי לנו, ומטא מידע על מתי שמענו אותה, מי היינו באותה תקופה, מה המשמעות שלה עבורנו, ובאיזה הקשרים ציטטנו אותה בעצמנו.

אבל מי שהמם מעביר לו מידע ברמה עמוקה נוספת מכיר גם את הייצוגים הנוספים של המם הזה בעבר שאנשים אחרים עשו, והייצוגים האלה מתווספים למידע שמעבירה התמונה, ויוצרים איתה קונספט תרבותי, מעין מטא-מידע נוסף. אנחנו נזכור איפה ראינו אחרים מצטטים את הבדיחה, נעלה במוחנו וריאציות שלה, והידע על אלו מתווסף למטא המידע שיש לנו על הבדיחה, הרבה מעבר לתוכן שלה.

אבל מה הקשר לראמן נודלס?

כשאני רואה תמונה של ראמן ברחבי האינטרנט אני נזכרת שבשנת 2012 התחיל לרוץ בטמבלר מם עם תמונה של ג'סטין טימברלייק בצעירותו, שר את השיר הידוע it's gonna be me, בהקשר של "חודש אפריל הסתיים והנה מגיע חודש מאי". כעבור זמן מה הבדיחה עברה לכך שהשיער של ג'סטין בתקופה זו היה נראה כמו ראמן. משם ההקשר פשוט נדבק ומספיק לשים תמונה של ראמן בכדי לסמן על רמות ההקשר השונות לחודש מאי: ראמן מסמל את השיער של ג'סטין טימברלייק, ג'סטין טימברלייק מתקשר לשיר המוכר של Nsync שבמהלכו נאמרת השורה "it's gonna be me" שנשמע באופן משעשע כמו "it's gonna be may", ועל כן, בסוף אפריל בואך חודש מאי, פרסום תמונה של ראמן מצביעה על הידע התרבותי שרכשנו מאז שנת 2012. משמע, תמונה של ראמן אומרת לי שמחר מתחיל חודש מאי.

ועכשיו למשהו טיפה אחר

לפני כמה שבועות הקשבתי לפרק פודקסאט שדיבר על האלכימיה של הנפש, שהזכיר את ההוראות הקריפטיות המתוארות בלוחות הברקת (Emerald tablets) שגרמו לאלכימיסטים במשך שנים לפוצץ את המעבדות שלהם בניסיון נושא ליצור את אבן החכמים ולהפוך בדיל לזהב. לא משנה עד כמה הם ניסו לעקוב אחר המתכונים הסתומים, נראה היה שמדובר בקוד שאינו מדבר על חומרים פיזיים. מה שגרם לי לתהות, האם הסיבה שהכתובות האלו היו על גבול הג'יבריש עבור אותם אלכימיסטים, היא שמדובר בממים? כלומר, לא היה אז את אתר know your meme, אבל אם היה, האם היה מוסבר תחת "its father is the sun and its mother the moon" למה התכוון המשורר ולמה הרפרנס הזה מתקשר ואילו משמעויות חברתיות מסתובבות ב-noossphere ויכולות לסייע להם ליצוק הגיון לכתוב?

האם אותם פרקטלים, צורות המורכבות מעותקים מוקטנים של עצמה, וה- as above so below, הוא בעצם הסבר להיותם של הרעיונות הגבוהים והאידאות המטאפיזיות תמונת מראה של הוירוסים המשתכפלים במהירות בעולם הפיזי?