מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית
בחודש וחצי האחרונים יצא לכולנו לחוות שינוי מהיר מאוד באורחות החיים שלנו כתוצאה מצווים וחוקים שנחתו עלינו. מדובר בחוקים שהם בעלי תאריך תפוגה (כביכול, בתקווה), והם נועדו לשרת מטרה זמנית ומצומצמת.
נוצר מצב שבו אזרחים שומרי חוק בעברם, עמדו בפני הזדמנויות לעבריינות מועדת על פי חוקים שלא היו קיימים לפני כמה שבועות. זה לא המקום לפתוח את מהותם של חוקים וצווים אלו, והפוסט לא ידון בנכונותם.
השאלה שאני מתעניינת בה היא כיצד משפיע המעבר החד על אותם האזרחים שלא היו עלולים לעבור חוקים בעבר אך כעת הם בגדר פורעי חוק בפוטנציה, המסוכנים לבריאות הציבור.
רע כשלעצמו ורע כי נאסר
ככל הנראה יש יותר פילוסופים שעסקו במהות החוקים ותהו על קנקנם מאשר כאלה שלא. הסיבות לקיומם של החוקים נעים בין הסברים דתיים לפסיכולוגיים וממשיכים לתיאוריות סוציולוגיות על מאבקי כוח.
סוג אחד של חוקים מתייחסים למעשים שהם רעים כשלעצמם (Mala in se, כמו רצח, שוד, אונס, וכדומה). סוג שני מתייחסים למעשים שהם רעים כי נאסרו באופן נקודתי על פי מחוקק בזמן ובמקום נתון (Mala Prohibita, נניח, מהירות מותרת לנסיעה בכביש בין עירוני, איסור על שימוש במריחואנה).
נראה שחוקי הסגר סביב עניין הקורונה הם דואליים, כלומר, הם חוקים האוסרים על מעשים שהם רעים גם טכנית וגם מהותית. זה מצב די מטורף, שבו עבירה על חוקים טכניים כמו "התרחקות 100 מטר מהבית" מציבה את העבריין כגורם מסכן לבריאות הציבור ופגיעה באזרחים.
מה מניע ציות לחוק?
עובדה קיימת היא שהחוקים סובבים את חיינו, ומצופה מאיתנו לשמור עליהם, ומהמדינה מצופה לאכוף את השמירה עליהם. רובנו חיים בשלום בתוך מסגרת החוקים שהוכתבו לנו. גם אם יש לנו ביקורת, אנחנו לרוב לא נחצה את הקו לעבריינות.
בשנות ה-50, קולברג דיבר על מדרגות מוסריות שמובילות לציות לחוקים ממניעים שונים, וחטף ביקורות כאלה ואחרות. אבל כשאנחנו יוצאים לרחוב לקנות לחם (בימים כתיקונם ללא סגר), זה לא משנה לנו למה השכן שלנו לא דורס אותנו ביציאה מהחנייה למרות שרבנו אתמול על הרעש שהוא עושה בין 2-4- מה שמשנה לנו זה שהוא לא דורס אותנו. בסופו של דבר רובנו שומרי חוק והחוק שומר על רובנו.
במקרה הנוכחי נוצרה סיטואציה מעניינת, כי מי שמחוקק את החוקים הוא לא המחוקק הרשמי של המדינה. מי שמחוקק את החוקים סביב הקורונה הוא משרד הבריאות, שיש לו אפס סמכויות אכיפה משל עצמו ובאופן כללי מדובר במשרד די אנמי. הבכירים שיושבים על הכסאות הכי נוחים עם הנוף הכי טוב, כנראה השכילו להבין את זה ומשתמשים בתותחים החזקים ביותר הידועים לאנושות כיום- זריעת פחד, אכיפה קהילתית באמצעות שיימינג, ופאניקה מוסרית. אין ספק שזה עובד מעולה.
הלילה הזה הלילה הזה כולנו עבריינים בפוטנציה
אבל מה קורה כאשר הנסיבות משתנות במהירות? קחו לדוגמה את הבחור הזה. ייתכן ומדובר בבחור שלפני חודש לא עבר על חוק בחייו. כעת הוא סומן על ידי המשטרה כעבריין מסוכן. או הבחורה שיצאה לקנות ספרים, סירבה להזדהות, והוכנסה לניידת משטרה בכוח. רק תסתכלו על התגובות הצולבות בפוסט המקורי- פאניקה מוסרית על מצע שיימינג עם סלסולי הפחדה.
מה ההשפעה שיש להגדרה הזאת כעבריין על אדם שומר חוק? לא מדובר פה אפילו בהפללה, או טעות. החוקים אמנם מעורפלים מעט אך אם יצאתם עם הכלב 150 מטר מהבית כי אין לכם מושג כמה זה 150 מטר- עברתם על החוק. תיאוריית התיוג בקרימינולוגיה מדברת על כך שאדם מפנים את התיוג שניתן לו ובעצם חי נבואה שמגשימה את עצמה. אחד התיאורטיקנים שעסקו בתיאוריה הזו, משה אדד, הוסיף בזמנו הסתייגות שיש צורך בקרקע מכינה שלילית על מנת שאדם יפנים את התיוג. מהי אותה קרקע מכינה שלילית? קשה להגיד. נפש האדם מורכבת וייתכן וסדקים של חוסר ביטחון, פקפוק עצמי, ותפיסת עצמי מעוותת, יכולות להיות כר פורה לתיוג שלילי שייתפס טוב. למידה חברתית יכולה להאיץ התנהגויות עברייניות נוספות במקרה של תיוג עצמי שלילי, ומפה- מי יודע.
הסתגלות לשינויים והטמעת מדיניות
אז הלכתי לבחון מה יכולה להיות התגובה של אזרחים שומרי חוק לחוקים המשתנים באופן דרסטי ובמהירות קיצונית והופכים אותם לעבריינים פליליים בפוטנציה. נכון לכתיבת שורות אלו לא מצאתי מחקר שמדבר בדיוק על העניין הזה, או בוחן את ההשפעות הפסיכולוגיות של שינויים מהירים בחוקים פליליים ואכיפתם על אזרחים שומרי חוק.
מה שכן מצאתי זה יכולות אישיותיות להסתגלות לשינויים, וגורמים המסייעים בהטמעת מדיניות חדשה.
יכולת הסתגלות לשינויים
כמות החומר על תגובות אנושיות לשינויים היא עצומה. הנושא נחקר מכל זווית, ובכל תחום. בני אדם הם סתגלניים מטבעם, ושינויים מתרחשים סביבנו באופן בלתי פוסק. אנחנו מתמודדים עם שינוי בנסיבות החיים שלנו מאז שפקח ההומו סאפיינס הראשון את עיניו, וככאלה, הדבר היחיד הקבוע הוא התמורות בחיינו.
אמנם לא כולנו בנויים להתמודד עם שינויים דרסטית בנסיבות סביבנו ברמה דומה, ומשתנים כמו גמישות מחשבתית, יכולים לשנות את האופן בו אנחנו מגיבים לשינויים.
הטמעת שינויי מדיניות
הטמעה יעילה של רפורמות ושינויי מדיניות תלוי ב-3 גורמים: הגורם הראשון הוא מאפייני השינוי עצמו (מורכבות, בהירות, ויישומיות). גורם שני, הוא מאפייני מקבלי ההחלטות (יכולת לתווך את השינויים, נקיטת אחריות, ויכולת ניהול התהליך). הגורם השלישי הוא מאפייני קהל היעד ( לכידות, רצון לשיתוף פעולה, הבנה של השינויים והצורך בהם).
יש גם מקום לדבר על מאמצי מדיניות באותו אופן שמדברים על דיפוזיית החידושים. כלומר, יש מאמצים מוקדמים של שינויים, הרוב שמאמץ את השינויים יותר מאוחר, והמשתהים. לכל אחת מהקבוצות הללו יש מאפיינים אחרים ותהליכים שונים המקדמים אותם אל עבר אימוץ הנורמות החדשות.
משהו ששווה לחקור
רושמת לי תזכורת לעתיד לחקור את העניין. קצת יהיה קשה להשתמש במערך מחקר לפני/אחרי כי פספסנו את הרכבת הזאת. ובכלל, כששינויים בסדרי גודל כזה מתרחשים, הם בדרך כלל הדרגתיים יותר, ככה שקשה לשים את האצבע מתי החוקים הפכו למשני חיים. מוזמנים להציע לי רעיונות איך לגשת לנושא, או כל מחשבה שעולה לכם בראש. מבטיחה לעדכן.
כותבת מעניין וחשוב אכן לחקור מה התפתח, ועד כמה התופעה מסוכנת והרת אסון.
אשמח לעקוב (רק בדרך חיובית) אחרי המחקר שלך בפרט וכתיבתך בכלל.