מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית
זהו הפוסט הרביעי בסדרה על אינפודמיות. בפרק הראשון עשינו סקירה כללית על הקונספט הכללי של ידיעות כוזבות (פייק ניוז) ועל רשתות חברתיות כבעלות המשאבים לסייע לכולנו להתמודד עם התופעה. בפרק השני צללנו לתוך מבנה התא של המידע וראינו איך הוא עובר אבולוציה ומתפתח כאשר הוא עובר בין מוחות, בדומה לנגיף. בפרק השלישי הצגנו את ההקבל בין החברה האנושית לאורגניזם. בפרק הזה נצלול קצת אל עבר הנקודה בה הכל נפגש- חרחור אינפודמיות.
ויראליות ודפוסי חלחול מידע
המילה "וויראליות" מוכרת היטב להורים לילדים קטנים, שרגילים לשמוע אותה חורף אחר חורף כשמגיעים לרופא. "מה יש לו, דוקטור?" "זה וויראלי", והכוונה כמובן לווירוס סורר שעושה שמות בילדים ועובר מאחד לשני במהירות. אך כמו שראינו בפרקים הקודמים, אותה וויראליות חמקמקה ומעורפלת הושאלה לז'רגון בתחום אחר וכיום ניתקל בה בשימוש לתיאור מים אינטרנטי שעובר ברשת בדפוס דומה לזה של וירוס.
בניגוד למדיה ההמונית (כמו טלוויזיה, רדיו, עיתון) בה המידע עובר באופן חד צדדי מגורם יחיד שמוסר את המידע להמונים בבת אחת ('שידור'), העברת המידע באינטרנט עוברת הרבה פעמים בצורת חלחול, או "הדבקה" מאחד לשני. החלחול הווירטואלי נחקר רבות, ותיאוריות רבות על תתי מודלים חושבו ונותחו בהתאם לסוג המידע ומאפייני ההדבקה.
הנקודה היא שמידע פועל כמו וירוס. ומידע זדוני או פייק ניוז הוא וירוס שלא טוב לנו בכלל להידבק בו.
אלגוריתמים כנשק
מידע הוא מסוכן לא רק כשהוא מגיע אלינו מאדם אחר, גם מידע עלינו שנודד ברחבי הרשת ומגיע למקומות אחרים עלול לפגוע בנו. אני אפילו לא אגע בכל עניין פורנו הנקמה לסוגיו, כי זה כבר ברמת תופעה פלילית שצריך לתת לה מקום משלה ולא שורה בפוסט. אני דווקא רוצה להתייחס לכל מיני אלגוריתמים של ביג דאטה שמידע עלינו מגיע אליהם.
בספרה Weapons of Math Destruction, מסבירה קאת'י אוניל כי אלגוריתמים שונים הם בעלי כוח לפגוע באוכלוסיות שלמות. היא מגדירה אלגוריתמים מהסוג הזה כ"נשקים" ומאפיינת אותם כלא חשופים לעיני הציבור, בעלי יכולת להזיק, וכנמצאים בשימוש נרחב (ביג דאטה). לטענתה, בהסתמכות על אלגוריתם לקבלת החלטות אנחנו נתקלים ב-3 בעיות עיקריות:
א. תפיסת העולם של מי שכותב את האלגוריתם משפיעה על המשתנים שנלקחים בו בחשבון, שלא בהכרח תואמים לאינטרסים של מי שהמידע שלו נאסף. ב. המודלים האלו לא בהכרח מקבלים פידבק כדי ללמוד מטעויות ולתקן את האלגוריתם שלהם, ועל כן, יכולים ליצור בעיות נגררות ללא שום בקרה. ג. אותם אלגוריתמים מסתמכים הרבה פעם על השלמת מידע חסר וקפיצות לוגיות, שלעיתים מעוותות את התוצאות. בנוסף, פערי מידע אלה מאפשרים להפעיל מניפולציות ולהטות את המידע.
יצא לכם להיתקל באלגוריתמים כאלה ביום יום שלכם, אני מבטיחה
זה מרגיש קצת אמורפי, אבל הנה דוגמה לאלגוריתם כזה (שגם מופיעה בספר). נניח שעיר כלשהיא רוצה לייעל את מערכת החינוך בה ולפטר את כל המורים הלא טובים. לשם כך היא בונה אלגוריתם שישכלל ציונים של כלל התלמידים בעיר בכל המקצועות, ומורים שלהם כמות התלמידים הנכשלים הרבה ביותר יפוטרו לאלתר.
במקרה כזה המודל לא לוקח בחשבון משתנים נוספים שמעידים על יכולת של מורה. בנוסף, כמו שראינו במבחני המיצב, מורים שיעלו על דרך החישוב הזו פשוט יתנו ציונים גבוהים יותר לתלמידים מבלי להתחשב ברמת הידע שלהם באמת. מורים בעלי יחסי אנוש מעולים יפוטרו ומורים גרועים יזייפו ציונים ויישארו.
נתונים, או דאטה, הם חומר גלם נפיץ ובעל פוטנציאל להיות מסוכן בידיים הלא נכונות. אין הכוונה בכך להניע אנשים מלשתף מידע ברשתות חברתיות, אין טעם, המידע יגיע לשם בכל מקרה. לכולנו יש טביעת רגל וירטואלית. השורה התחתונה היא שעלינו לשים לב שמידע מסוכן גם כשהוא מגיע אלינו מבחוץ וגם כשהוא נאסף מאיתנו לגורם אחר ויכול לשמש אותו נגדנו.
פייק ניוז במודל של לוחמה ביולוגית
כשהייתי קטנה פיקוד העורף שיחרר דיסק עם משחקים המחנכים להתנהגות בשעת חירום. במשחק, דמות של ילד נאלצה להכין לבד את חדר החירום בבית למקרה של התקפת טילים כימים או ביולוגיים, ולטפל בעצמו (!) בפגיעה כימית. די בטוחה שבמובנים של היום המשחק הזה היה מוגדר R ואסור לשיווק לקטינים. הנקודה היא שהחיים בישראל מחייבים הכרה מסוימת של מושגים ברוטליים מעט, כמו נשק ביולוגי.
שימוש בחיידקים, וירוסים, או רעלנים כאמצעי לחימה, הוא אסור לשימוש על פי אמנת ז'נבה. אף על פי כן, ארגוני טרור כאלה ואחרים מאיימים בשימוש באמצעים אלו, מדינות שונות טוענות שמחזיקות בנשק ביולוגי, ומיליון תיאוריות קונספירציה סביב מחלות שונות מאיידס ועד חברתנו הסלב הנוכחית, הקורונה.
אך המודל הוותיק של הוירוסים, המלווים אותנו משחר ההיסטוריה, יכולים לשמש כנשק מסוג חדש- פייק ניוז. החלחול הווירטואלי של מידע הוא קרקע פורייה שמאפשרת פגיעה באוכלוסייה גדולה באופן מקיף ורחב ללא שימוש במטוסים, טילים, מעבדות, והסתבכות עם שוויצרים.
פייק ניוז משמשים כנשק בידי מעצמות שרוצות להשפיע על התנהגות במעצמות אחרות, כנשק בתוך מדינות בידי קבוצות בעלות אינטרסים או השלטון עצמו, בידי יחידים ויג'לנטים, ובידי כל אחד שירצה בכך.
בוטים מפיצים מידע שיכול לבלבל ולפלג את האוכלוסייה, להניע אותה לעבר החלטות שאינן באינטרס הטבעי שלה, לשנות תוצאות של בחירות, וגם- לשכנע אנשים לא להישאר בבית בעת פרוץ מגיפה/ להישאר בבית בעת פרוץ משבר כלכלי (תלוי עם מי אתם מתווכחים בפייסבוק).
חרחור מחלות
mongering, מילה שלמדתי לפני כשנתיים, היא בעברית- חרחור. כמו חרחור מלחמה. חרחור מחלות היא תופעה שמתייחסת בעיקר להופעת פרסומות בטלוויזיה האמריקאית ובה מוצגות תופעות נורמטיביות לגמרי כתסמינים של מצב בריאותי בעייתי עם פתרון פשוט שהוא תרופה שהן מנסות למכור.
דוגמה אחרת היא מצב שבו רופאים מקבלים חסות ותשלומים מחברות "ביג פראמה" שונות כדי לשכנע אתכם להשתמש בתכשירים שלהן על אף שאין לכם צורך בכך. אפשר להתווכח גם על תהליך המדיקליזציה של לידות, אבחונים של בעיות קשב וריכוז, דימוי גוף נשי נקי לחלוטין משיער, ועוד, כחלק מהתופעה הזאת.
אך המשמעות הפשוטה של המונח היא- יצירת קונספט של בעיה יש מאין, והנעה המונית לעבר פעולה שאין בה תועלת של ממש, מעבר לחשבון הבנק של בעל אינטרסים כזה או אחר.
מגיפות מידע הן נשק להנעת המונים
והמקום בו נפגשים הוויראליות הווירטואלית, הפייק ניוז, המודלים האלגוריתמים שמשפיעים על חיי כולנו בסקאלה המונית באמצעות מידע שנאסף עלינו, והמודלים שנלקחו מנשקים ביולוגים הוא חרחור האינפודמיות: יצירה של מגיפת מידע כוזב שמחלחל לכל האוכלוסייה במטרה להניע אותה לנקודה בה מישהו מרוויח משהו.
בפרק הבא, והאחרון, נסכם קצת את המסקנות ונראה כיצד אנחנו יכולים להתגונן מהאינפודמיה הבאה.
