האורגניזם החברתי ומערכת החיסון הקוגניטיבית

מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית

זהו הפוסט השלישי בסדרה על אינפודמיות. בפרק הראשון עשינו סקירה כללית על הקונספט הכללי של ידיעות כוזבות (פייק ניוז) ועל רשתות חברתיות כבעלות המשאבים לסייע לכולנו להתמודד עם התופעה. בפרק השני צללנו לתוך מבנה התא של המידע וראינו איך הוא עובר אבולוציה ומתפתח כאשר הוא עובר בין מוחות, בדומה לנגיף. בפרק זה נציג את הצד השני במשוואה- החברה, ונסקור את ההקבלה בין החברה האנושית לאורגניזם.

אנלוגיות פילוסופיות לחברה האנושית הן מראה להתפתחות הטכנולוגית

פילוסופיים והוגי דעות ידועים בחיבתם לאנלוגיות שמקשרות בין המורכבות האנושית לאיזו התפתחות טכנולוגית בה חיו באותה תקופה. פרויד חי בתקופה בה הקיטור היה טכנולוגיה בזינוק, הדימוי "לשחרר קיטור" נתבע באותם שנים. ואכן מודל הנפש שלו הקביל עצמו לאותם אדים חמים. המצאת המחשב הובילה לתיאוריות חדשות על אופן החשיבה האנושי, על אלגוריתמים של חשיבה (היוריסטיקות), ותהליכי קבלת החלטות. תיאוריות שעם הזמן הופרכו או קיבלו ביקורות רבות.

הרעיון שהחברה האנושית היא בעצם אורגניזם עצום שתאיו הם האנשים כולם, הוא לא רעיון חדש. 'האורגניזם החברתי' כמושג אולי הגיע עם הגותו של הרברט ספנסר (1820-1903), אבל אפשר ניתן לראות ניצנים של התיאוריה עוד בספרו של תומאס הובס משנת 1651- "הלוויתן".

הרעיון הוא פשוט- בני אדם אינם אלא חלק מאורגניזם גדול מהם (להלן, "הלוויתן"), שמצד אחד מגן עליהם מאיומים חיצוניים (הטבע, חברות זרות, ואתגרים פנימיים שניתנים לניהול רק כמכונה גדולה ומשומנת), אך מצד שני, גובה את מחיר האינדיבידואליזם והחירות האישית לעשות ככל העולה על רוחם.

תיאוריית התא של החברה האנושית

התפתחות תחום הביולוגיה וגילוי התא הוביל לתיאוריית התא הקלאסית ולה 5 עקרונות עיקריים: כל האורגניזמים בנויים מתא אחד או יותר, תאים הם היחידה הבסיסית של החיים, כל התאים מקורם בתאים קיימים, התא הוא יחידת המבנה, הפיזיולוגיה והארגון ביצורים חיים, והתא הוא בעל קיום כפול גם כישות בפני עצמה וגם כאבן בניין בהרכבתם של אורגניזמים. 

אפשר לראות את ההקבלות האלה לחברה האנושית די בקלות- כל החברות בנויות מאנשים (זאת על אף שחברה אינה יכולה להיות בנויה מאדם אחד בלבד). בני אדם כפרטים הם אבן הבסיס של חברות. כל בני האדם מקורם בבני אדם קודמים (אנשים אינם נוצרים יש מאין), בני אדם יוצרים מבנים וארגונים המקיימים את החברות. האדם הוא בעל קיום גם כישות בפני עצמו אך גם כחלק מאורגניזם גדול יותר שהוא החברה.

אם אבני הבניין הבסיסיות הם האנשים, המוח הוא בוודאי בעל השליטה בחברה (הממשלה, המלך). הזיכרון מאוחסן כידע התרבותי בספריות ומאגרי מידע, העצמות המחזיקות את המבנים התרבותיים הם הבניינים והמבנים שיצרנו, התשתיות הבסיסיות של חילוף החומרים הוא החקלאות ומחלקות התברואה, וכו וכו.  

אפשר לקחת את התיאוריה הזאת, שרואה בבני אדם יישות פונקציונלית המהווה בורג קטן במערכת, למקומות דיסטופיים (עולם חדש מופלא), לדאגה קנאית לאינדיבידואליזם שלנו ושחיקתו למען טובת הכלל, או סתם לא להתחבר למטאפורה. אבל בכל הנוגע לנגיפי מידע, ייתכן והסתכלות נקודתית על נקודות התורפה של האנושות בהקבלה לאורגניזם תוכל לסייע לנו להבין את הערבות החברתית שאנו נדרשים לה לטובת עצמנו ואחרים, ולא רק לטובת החברה כמכלול.

מערכת חיסון חברתית

נגיפי מידע, העלולים ליצור אינפודמיות חודרים אל הלוויתן שלנו, אל החברה שבה אנו חיים, ומאיימים על השירותים היום- יומיים שאנחנו מקבלים מאחרים, בדומה לנגיפים המשבשים את פעילותו הסדירה של הגוף. לא מדובר רק בפעילות הממשלה- המוח, אלא גם מאנשי מקצוע אחרים שאנחנו זקוקים להם, כמו מורות, קוסמטיקאיות, רופאות, ונהגות אוטובוס. פגיעה של נגיפי מידע באיכות החיים של התאים העובדים, בתנאי המחייה שהם מקבלים מאיתנו ומהמדינה כיישות בפני עצמה, תפגע בתורה גם באיכות החיים שלנו. כמו שהגוף שלנו מתפקד פחות טוב עם תאי העיכול שלנו אינם במיטבם.

בתחילת המשבר כתבתי כי בעיית הקורונה היא ברובה בעיה מערכתית, כזאת שהיא בעלת פוטנציאל להעמיס על מערכת הבריאות ולשתק את פעילותה הסדירה באופן שיפגע גם במי שאינו נדבק בנגיף. על אף שהצלחנו בישראל להימנע מעומס זה, ואף הגענו לתפוסה חסרה ואבטלה סמויה בבתי החולים, ייתכן ועדיין עומד בפנינו אתגר מערכתי. הרפואה האנושית היא מערכת החיסון של האורגניזם החברתי, עומס יתר על מערכת החיסון משמעו טיפול פחות טוב בבעיות קטנות וגדולות כאחד, ואנו נעשים רגישים יותר לתקיפות מבחוץ.

כאן הקשר בין הבריאות הפיזית לבריאות המידע שנכנס אלינו, מורגש במיוחד. כאשר העומס על מערכת החיסון החברתית שלנו גדל, ואנו ניצבים מול איומים פיזיים, ההגנות שלנו אל מול תקיפה של נגיפי מידע נחלשות, ואינפודמיה עלולה לפרוץ. המשאבים הקוגניטיביים של חשיבת העדר שלנו עסוקים בהתמודדות עם הלא נודע ועם המתח הנוכחי, במקום לדחוק תיאוריות קונספירציה. המוח האנושי מחפש הסברים לתופעות שאינו מבין, והרעב לדעת מעביר אותנו על דעתנו.

כל תא לעצמו?

עד כה הערבות החברתית שנדרשה מאיתנו הייתה פאסיבית. נתבקשנו לוותר על חירויות פרט לטובת ביטחון קהילתי, לוותר על הכנסות מעבודה שביצענו לטובת חימוש להגנה על אנשים שמעולם לא פגשנו אך הם בעלי מורשת משותפת איתנו. הערבות החברתית הנדרשת מאיתנו כעת היא אקטיבית. עלינו ללכת עם מסכות, להימנע מלצאת לרחוב אחרי שפעת, ולנהל משטר היגיינת חשיבה לטובת הורינו המבוגרים אך גם לטובת הוריהם המבוגרים של אנשים זרים.

השלב הבא במחקר האנלוגיה הזו יהיה להבין כיצד נוכל לחקות את מערכת העצבים בגוף האורגניזם ומערכת החיסון הפיזית בשעת חירום, על מנת להגן על עצמנו מאינפודמיות. האם עלינו להקצות תפקידי "כדוריות דם לבנות" חברתיות שיגיעו ראשונים לזירת נגיפי המידע וינטרלו אותם? האם על האורגניזם החברתי "לעלות חום" וליצור סביבת שיח אנושי שתקשה על קיומם של אותם נגיפים? האם עלינו לקבל עזרה חיצונית מתרופות וחיסונים שיפגעו בנגיפים אך עלולים על הדרך להחליש גם את מערכת החיסון החברתית עצמה? אולי חיזוק המערכת החיסונית בצורת הגברת חדות התקשורת בין התאים השונים תעביר מידע לעיבוד וניתוח באופן יעיל יותר ותזהה איומים על התודעה הציבורית בטרם שתתרחש פגיעה מהותית?