מידי פעם, מישהו משאיר הודעה בתיבת ההודעות בבלוג. זה די נדיר, אבל מאוד מפתיע ומשמח בהתחשב בעובדה שאני לא מפרסמת ולא מקדמת את הבלוג בשום מקום. על כל פנים, קיבלתי הודעה שהתייחסה לפוסט שכתבתי לפני כמה שנים בנוגע למדידת אימפקט בתזמון מעולה, כי בדיוק התחלתי לכתוב פוסט המשך עם תובנות שצברתי בשנה וחצי האחרונות על העניין הזה בדיוק.
בתקופה שבה רשמתי את הפוסט הקודם, המדידה שעשיתי עם לקוחות פרטיים הייתה מאוד מצומצמת ונקודתית. אלו היו יזמים ובעלי עסקים חברתיים שפנו אליי במטרה לבדוק האם העשייה שלהם מתכתבת עם האידיאליים שהציבו לעצמם. כשכל מקרה הוא ייחודי ו-"בוטיקי" היה פשוט יותר לייצר מערך מדידה והערכה נקודתי, וקשה יותר לזהות את הקווים המשותפים שמייצרים את הבסט-פרקטיס בתחום.
אבל לפני כשנה וחצי התחלתי לעבוד בג'וינט ישראל, ואחד מהפרויקטים העיקריים שלי היה לייצר מפת מדדים ברמה לאומית עבור אחד האתגרים שהחברה שלנו מתמודדת איתה. הסקאלה הרחבה הזאת נשענה אמנם על אותם עקרונות עבודה שתקפים גם בסקאלות מצומצמות יותר, אך ההתעמקות בלמידת תהליכי העבודה הובילה אותי לתובנות משמעותיות יותר סביב פריימוורק מאורגן. ניסיתי לתמצת את התובנות האלו בצורה קוהרנטית, ואני מקווה לענות על כמה שאלות סביב מדידת אימפקט ואיך להשתמש בו כרכיב אינטגרלי בתוך העבודה שלנו.
שאלות תיאורטיות- מה זה אימפקט ואיך היינו מגדירים את האימפקט הרצוי שלנו
האימפקט, כפי שאפשר לנחש מהמילה עצמה, הוא ההשפעה של הפעולות שביצענו. אימפקט יכול להיות חברתי, אידאולוגי, כלכלי, פוליטי, ישיר, או עקיף. הדרך לזהות את האימפקט שלנו הוא לשחק בשרשרת סיבתיות- כמו Root cause analysis רק הפוך. לדוגמה, ועד ההורים בבית הספר של הבת שלי הציע לחלק ארטיקים לתלמידים בחודשי האביב החמימים. על ההצעה הזו אפשר להתחיל לשאול "עבור מה?" עד שנגיע לתשובה שאין לאן לפרק אותה יותר.
"עבור מה לחלק לתלמידים ארטיקים?"-> "לתלמידים יהיה פחות חם בסוף היום כשהם יוצאים הביתה"
"עבור מה לצנן את הילדים לפני שהם יוצאים הביתה?"-> "התלמידים יהיו פחות עצבניים בדרכם לתחנת האוטובוס"
"עבור מה חשוב שהתלמידים יהיו פחות עצבניים בדרכם לתחנת האוטובוס?" -> "התלמידים יידחפו אחד את השני פחות"
"עבור מה חשוב שהתלמידים לא יידחפו אחד את השני בדרכם לאוטובוס?"-> "נוכל למנוע פציעות של תלמידים בדרך חזרה הביתה"
"עבור מה חשוב למנוע פציעות של תלמידים בדרך חזרה הביתה?" -> "רווחת התלמידים תעלה והם יהיו שמחים יותר"
אפשר להמשיך את המשחק הזה עוד ועוד, ואולי נחליט שמניעה של פציעות היא האימפקט הרצוי הסופי, ואולי תלמידים שמחים יותר הוא תוצאת ביניים בדרך לתוצאה עמוקה יותר- ציונים טובים יותר? אקלים בית ספרי משופר? כך או כך, האימפקט הוא החרוז האחרון בשרשרת התוצאות שלנו, והגדרה שלו כמטרת-על תנווט את כלל העבודה שלנו מכאן ואילך כמו מצפן.
כלים נוספים בשלב הגדרה האימפקט שלנו הם כלי מחקר תיאורטי. כשמדובר בהשקעת משאבים רצינית, יכול להיות שנרצה להצדיק את אופן השימוש שלנו בהם. למשל- נרצה להסביר להורים ששילמו לקופת הוועד למה הכסף נבחר לרכישה של ארטיקים בהכרח, ולא למשל- חלוקת מאווררים קטנים לכל תלמיד. יכול להיות שנחפש מחקרים אקדמיים שבחנו את הסוגייה של קירור תלמידים בחודשים החמים, מסמכי מדיניות שסקרו פתרונות לאלימות של תלמידים בתחבורה ציבורית, או מאמרים שהתמקדו בהגברת שביעות רצון של תלמידים.
מעבר לכך, כדי להבין את העשייה שלנו ואת גבולות ההשפעות של הפעולות שלנו צריך לעשות שיעורי בית על שאלות נוספות כמו "מה אנחנו מנסים להשיג?" "למה אנחנו מכוונים לשם?" "מי מושפע מהפעולות האלה?" "איך נראית תמונת העתיד האידאלית שאנחנו מנסים לצייר?". התוצר הסופי יהיה בסיס תיאורטי יציב שיחזיק את הטענות שלנו לאימפקט הרצוי שהגדרנו, יגבש את תיאוריית השינוי שתוביל אותנו אליו, ותגדיר את הפעולות שנרצה לבצע. למשל- הוועד החליט על חלוקת ארטיקים כי נמצא במחקרים קודמים שארטיקים מרגיעים תלמידים ביסודי בשיעור של 60%.
שאלות אסטרטגיות- למה בכלל מודדים אימפקט ואיך מקבלים החלטות מבוססות נתונים
עכשיו כשהגדרנו מה האימפקט הרצוי שאליו אנחנו שואפים להגיע, חשוב שנבין גם למה לנו להשקיע בפרוצדורה שלמה של פיתוח מערך מדידה והערכה של הגעה לאימפקט הזה. הרי אפשר פשוט להמשיך עם הניסוח הכללי של "רצינו לשמח ילדים בבית ספר" ופשוט לזרוק את כלל המשאבים שלנו על המטרה עד שנכלה אותם ונסגור את היום. הרבה פעמים זה פשוט יותר ו-"זול" יותר בטווח הקצר. אמנם כדאי לשים לב שמה שזול עכשיו יכול לעלות לנו ביוקר אחר כך- מדידת אימפקט יכולה לספק לנו תובנות על דרך הפעולה המדוייקת הנדרשת ולהפחית את העומס המנטלי סביב כל החלטה שצריך לקבל וכל השקעה שרוצים להשקיע.
חשוב להבין שמדידת אימפקט כלי בארגז הכלים של גישה שלמה- קבלת החלטות מבוססת נתונים. זו גישה כמותנית, שמצריכה השאלה של שיטות מחקר מדויקות, לצד שימוש באינטואיציה כללית וכישורי מחקר חברתי וניהול ארגוני. מדידה היא פרוצדורה שתאפשר לנו להבין אם הגענו להשפעה הרצויה או לא, וגם מה מהפעולות שעשינו קידמו את התוצאה הזו בסופו של דבר, שלא נבצע מיליון פעולות סתם מבלי להתקדם במסלול שהצבנו לעצמנו. מדידה של אימפקט יכולה לספק לנו תובנות סביב שימוש נכון ויעיל במשאבים שלנו, הבנה של מסגרת הפעילות שלנו והאסטרטגיה שננקוט, בחינה של אסטרטגיות אלטרנטיביות להגעה לתוצאה, והגדרה של התוצאה במונחים כמותיים.
כולם רוצים להגיע לאיזו נוסחה פטנטית מיוחדת שתפתור בעיה, שתמקסם רווחים, שתשנה מגמות חברתיות וכלכליות ותהפוך את העולם. מדידה של האימפקט יכולה להפיק לנו את הנוסחה הפטנטית המסתורית הזו. אם ביצענו תהליך של מדידת אימפקט נוכל בשלב מסוים להגיד האם הגענו לתוצאה הרצויה או לא, ומה הנוסחה כדי להגיע לשם. השורה התחתונה של התהליך המורכב הזה הוא זיקוק של אלגוריתם מטוייב- מעין מתכון לתוצאות רצויות: הגדרנו את x בתור התוצאה הרצויה, ביצענו y, וזה הוביל לזה שקיבלנו x.
האתגר הגדול פה הוא שינוי תפיסתי ופורצדורלי ארגוני, כשאנחנו מדברים על מדידת אימפקט ישנה התחייבות מסוימת שלנו לקבל החלטות על בסיס נתונים שיאספו, גם אם הן לא החלטות קלות והנתונים לא מחמיאים. לא עוד עשייה שמנותקת מהבנה של מה מושקע ומה הפוטנציאל להשיג משהו, אלא חתירה לזיהוי של איך כל רכיב תורם בסוף השרשרת. במובן מסוים זו גם התחייבות מסוימת למודל פעולה שאנחנו מהמרים עליו. זה נכון שהמטרה היא טיוב של המודל הראשוני שלנו באמצעות הנתונים, אבל היציאה לתהליך צריכה לנבוע מתוך השערת בסיס, כמו במחקר. במידה רבה אנחנו שואלים גישות של מחקר מדעי אל עולם המושגים החברתי, והעמימות והגמישות של מדעי הרוח והחברה יפגעו כתוצאה מכך. זה המקום לשאול שאלות עמוקות כמו "איך אנחנו מקבלים החלטות כיום? ", "האם ההחלטות שלנו מבוססות נתונים?", "האם אנחנו מרוצים מאופי קבלת ההחלטות שלנו ומרגישים שהן מובילות אותנו בביטחה לכיוון הרצוי שהגדרנו לעצמנו?"
שאלות מתודולוגיות- איך מודדים אימפקט ומה עושים עם הממצאים
כאן נכנס החלק האהוב עליי- בנייה של מערך מדידה והערכה שיגיד לנו מתי השגנו את האימפקט הרצוי. מדידת אימפקט היא תהליך אסטרטגי מעמיק ומורכב ונושם שאמור לנהל דיאלוג שוטף עם העשייה שלנו. הוא לא יכול להיות המרכז של הפעילות שלנו או לקחת משאבים שמיועדים להגעה ליעדים שלנו, הגבולות שלו צריכים להיות כשל תוסף שמתיישב על הביצועים שלנו כמו לוח שעונים ומספק לנו תובנות על איך ולאן אנחנו נוסעים. בשלב הזה אנחנו לוקחים את כל השיח הגבוה והאמורפי ומפרקים אותו לפרקטיקה, כמו במודל לוגי– מה הפעולות שנעשה, מה המשאבים שיושקעו, מה התפוקות האינסטרומנטליות שנצפה לקבל, מה התוצאות המהותיות שנכוון אליהן כדי להשיג את מטרת האימפקט הגדולה, ואיזה מדד נחבר לכל תפוקה ותוצאה כדי לעקוב אחר הביצועים שלנו.
מדד הוא נתון או קבוצה של נתונים שהסתכלות עליהם תהיה אינדיקציה לתוצאה הרצויה. במקרה של הארטיקים מדד יכול להיות "כמה ילדים ראינו עוזבים את בית הספר בסוף היום עם חיוך על הפנים". נוכל גם לקבוע יעדים שיגדירו עבורנו מה נחשב הצלחה והשגה של האימפקט הרצוי- 50 ילדים זה מספיק? או 60% מכלל ילדי בית הספר? אולי בכלל נחפש יעד יחסי לנתון מעוגן כמו עלייה של 10% ממספר הילדים שחייכו בצאתם לעומת אתמול?
כדי לתמוך בהגעה לתובנות האלה נצטרך מערך של איסוף נתונים (מישהו שעומד בשער וסופר עם קליקר ילדים שמחים?), מאגר נתונים (טבלה בה נעקוב אחר מספר הילדים השמחים למשך כמה ימים לפני ואחרי חלוקת הארטיקים), ושגרות עבודה (איסוף של הנתונים פעם בשבוע בימי שישי וישיבה קצרה לניתוח ועיבוד שלהם לצורך קבלת החלטות בשבוע הבא).
התוצר הסופי של תהליך תכנון המדידה הוא סט מדדים מגובש שהסתכלות עליו מסמנת לנו את גבולות ההשפעה של העשייה שלנו. בעצם מדובר במפה שבוחנת נתונים מסוימים שאנחנו הגדרנו מראש ככאלו שמצביעים על התקדמות לעבר האימפקט שלנו. המדדים עצמם יקבלו פרשנות שונה לאורך הזמן, ויכולים להתווסף ולהתחלף מדדים מהרשימה שנעקוב אחריה. יכול להיות שמעקב אחרי מדד אחד מספיק, יכול להיות שנצטרך לקחת מספר נתונים ולייצר נוסחה מהם כדי להרכיב מדד. יכול להיות שרק מעקב אחרי 20 נתונים שונים ייתן לנו את התמונה המלאה. כלל הנתונים שנאסוף לרשימת מדדים צריכים לעבוד באינטגרציה זה עם זה ולהשתלב לנרטיב שלם.
כאן הרבה פעמים יש איזו נפילה לבור אינסופי של בהייה ממושכת בדאשבורד בציפייה שהוא יפתור לנו את כל הבעיות. דאשבורד הוא הצגה ויואלית של הנתונים שאספנו, אבל הוא לא תוצר סופי ולמען האמת ניתן לקבל החלטות מבוססות נתונים גם ללא דאשבורד כלל. אם הנתונים שאספנו יוצרים יחד סיפור ברור ביחס להתקדמות לאימפקט הרצוי שלנו, אנחנו יכולים להשתמש בהם לצורך המשך הפעילות שלנו באופן מכוון. כלומר, הניסוח של פעולות המשך הוא חלק חשוב מהתהליך, ואם לא הגענו לשורה תחתונה בסגנון "היו יותר ילדים שמחים כשחילקנו ארטיק קרח בטעם דובדבן לעומת כשחילקנו ארטיק קרח בטעם אננס- כדאי לחלק יותר ארטיק דובדבן" אז משהו בתהליך שלנו לא עבד נכון- המדידה אינה פונקציונלית לעשייה שלנו, היא לא מכוונת את קבלת ההחלטות שלנו.
אנחנו נשאף תמיד להטמיע את התובנות השוטפות האלה בחזרה לתהליכי העבודה כדי לטייב ולדייק אותם כל הזמן, ולבחון אותם שוב, עד שנגיע לנוסחה המנצחת- "חלוקה של ארטיקים דובדבן פעמיים בשבוע מובילה לעלייה של 50% בילדים מחייכים בדרכם הביתה מבית הספר, ולכן תכנון התקציב השנתי של בית הספר הולך מעתה להתחשב במשאבים הנדרשים לתקצוב ארטיקים, ואף יילקחו בחשבון פעולות של פנייה לעירייה לצורך סבסוד שנתי של ארטיקים לילדי מסגרות החינוך כולן".
סיכום
מה שתואר פה בקצרה הוא השלד הכללי שעליו מתבסס תהליך של מדידת אימפקט. אפשר לקחת את השלד הזה בתצורה הפשוטה שלו ליישום בכל סקאלה- ברמה האישית, המקצועית, הלאומית וכן הלאה. הכלים והמתודות יושפעו מרמת המורכבות של התהליך, מכמות המשאבים שיש לנו, מחיבורים שיש לנו באקוסיסטם שבו אנחנו עובדים, ושגרות העבודה שלנו. הדבר החשוב לדעתי, הוא לזכור שמדידה לא עומדת בפני עצמה, היא חייבת להיות יישומית כדי להצדיק את ההשקעה בה, ושהחוזקות של הקונספט הזה הן בגמישות הרבה שלו.
