מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית, מחקר מאת ענת צוריה
בדצמבר 2019 הוגשה למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים סקירת ספרות בנושא ניכור הורי. תיאורית הניכור ההורי נהגתה על ידי חוקר בשם ריצ'רד גרדנר בשנות ה-80, והיא מנסה להסביר תופעה המתרחשת במשפחות בהן ההורים נמצאים במהלכו של תהליך גירושין או לאחריו. הטענה היא שכאשר הילדים מסרבים לקשר עם אחד ההורים, התנהגות זו היא תוצאה ישירה של מניפולציות והתעללות רגשית מצד ההורה השני. כלומר- אחד ההורים פועל לסכסוך בין הילדים המשותפים להורה השני, מה שפוגע בקשריהם איתו ומסב להם נזק פסיכולוגי חמור.
בבתי המשפט לענייני משפחה מתקבלות כיום החלטות הרות גורל על חייהם של ילדים, אימהות, ואבות, על בסיס אותה תיאוריה. משפחות בתהליכי גירושין נשלחות לאבחונים בעלות כספית גבוהה לאחר תלונה של אחד מבני הזוג (סטטיסטית- הגבר מתלונן על ניכור של האישה). אותם אבחונים נעשים באמצעות כלי אבחון שאינם עומדים בסטנדרטים מדעיים מבוססי מחקר אמפירי והינם שנויים במחלוקת.
האיבחון של הילדים כסובלים מניכור הורי משמש כלי לקבלת החלטות. במקרים חמורים האבחון משמש כבסיס להחלטה למסירת הילדים להורה שפיזית, נפשית, או מינית פוגע בהם. כל זאת בשם תיאוריה פסיכולוגית וניסיון להצלת הקשר של הילד עם הורה בכל מחיר- גם במחיר שלמות נפשו ורווחתו של הילד.
באותה סקירה מדוברת, ד"ר בר-און וד"ר מזא"ה, כותבי הסקירה, מפרטים בה את ההגדרות המקובלות לתיאור תסמונת הניכור ההורי, דרכי האבחון שלה, והטיפול האפשרי העומד בפני אנשי המקצוע. תוכן הסקירה מנוסח באופן נחרץ וחד משמעי, ומלבד שתי פסקאות מעורפלות, הביקורת הקשה שמופנית כלפי התיאוריה כלל אינה מוזכרת, והיא מתוארת כעובדות מדעיות שניתן להסתמך עליהם בתהליכי קבלת החלטות משפטיים רגישים.
עם זאת, המציאות היא מעט אחרת. הנה כמה מהנקודות העיקריות בביקורת של מתנגדי השימוש בתיאוריה.
הגדרות מעורפלות
גרדנר השתמש בניסיונו עם משפחות בתהליכי גירושין ותיאר כ-8 תסמינים לאבחון התסמונת: הילד מוחה ונסוג מההורה המנוכר, קיימות סיבות לא מוצדקות לשנאה כלפי ההורה המנוכר, הילד אינו אמביוולנטי כלפי ההורה המנוכר, הילד טוען שההחלטות שלו לגבי קשר ומפגש עם ההורה המנוכר הן שלו ולא של ההורה המנכר, הילד תומך ואוהב את ההורה המנכר, הילד לא חש באשמה כלפי הרגשות השליליים שלו המופנים להורה המנוכר, הילד עושה שימוש בעקרונות מפותחים לגילו כלפיי ההורה המנוכר, והילד מפגין שנאה כלפי משפחתו הרחבה של ההורה המנוכר.
הביקורת האקדמית מציינת כי התסמינים המשויכים לתסמונת או ההפרעה הזו הינם מעורפלים, סותרים, וגבולותיהם מטושטשים. אם לדוגמה נקבץ כמה מהתסמינים ונציב אותם זה לצד זה נראה כי משמעותם היא כזאת:
ילד לא יכול להיות אמביוולנטי כלפי אחד מהוריו, להפגין רגשות שליליים כלפי אחד מהוריו, או להפגין תמיכה ואהבה כלפיי אחד מהוריו. כלומר- הפגנת רגשות חיוביים או שליליים היא נורה אדומה, אך גם אמביוולנטיות היא נורה אדומה.
היקף התופעה לא ידוע
בשנת 2003 פורסם מחקר אקדמי מדעי שבחן את הישנות התופעה של דחיית הורה מצד הילדים בתהליכי גירושין. זהו תסמין אחד מתוך 8 שמרכיבות את תסמונת הניכור ההורי כביכול. ממצאי המחקר מסויגים על ידי החוקרת עצמה בכך שמדובר בכלי מחקר שאינו מאושר אקדמית, הנתונים חלקיים, ובעקבות כך אינם מצביעים על קשר של סיבתיות. מתוך מדגם של 214 ילדים בגילאי 5 עד 14 למשפחות בתהליכי גירושין, פחות מ-10% הפגינו העדפת הורה. מעבר לנתון הזה, לא נערך מחקר שבוחן את היקף תופעת הניכור ההורי על שלל 8 תסמיניה, וברמת מובהקות מדעית תקפה.
אין שימוש בכלי אבחון תקף ומהימן
בניגוד למקובל בקהילה המדעית, מאז גיבושה של התיאוריה אודות הניכור ההורי לפני כ-35 שנה, טרם הוצג אף כלי אבחוני אחד שעומד בסטנדרטים מחקריים של תוקף (מודד מה שהוא צריך למדוד), ומהימנות (מודד באופן עקבי).
התיאוריה לא פורסמה לקבלת ביקורת עמיתים
התהליך של קבלת הכרה מקצועית בתיאוריה מדעית, כולל בין השאר ביקורת עמיתים. כלומר, אנשי מקצוע מהתחום עצמו שמעלים על הכתב באופן רשמי באמצעות מאמרים אקדמיים את טענותיהם לתמיכה ולביקורת כלפי התיאוריה. יצירת דיאלוג שכזו מאפשרת לשטח לדייק ולפתח את התיאוריות, לחזק את החלקים החלשים בהן, וליישר קו בסטנדרטים המקצועיים בתחום. רק כדי לסבר את האוזן, גם תורת האבולוציה שהגה דארווין עומדת כיום בסטטוס של תיאוריה ולא עובדה מדעית.
תיאוריית הניכור ההורי מעולם לא עברה תהליך שכזה באופן מסודר ורשמי, ובעצם קפצה משלב ההגות והפרסום הנקודתי של התיאורטיקן, אל שלב היישום בשטח בבתי המשפט, ללא כל בקרה מצד השטח המקצועי.
התיאוריה טוענת לסיבתיות אך לא מגבה את מסקנותיה אפילו ברמת המתאם
קיימות מספר רמות של טענות שיכולות לעלות ממחקר מדעי. כאשר אנחנו אוספים נתונים ומציגים את אופן ההתפלגות שלהם (למשל- מה גובה הילדים בכיתה, ומה האוכל האהוב עליהם)- זוהי סטטיסטיקה תיאורית.
אם נעבד את הממצאים שלנו קצת יותר ונמצא שהילדים הגבוהים בכיתה נוטים לאהוב פסטה והילדים הנמוכים בכיתה נוטים יותר לאהוב אורז- זה הוא מתאם- קורולציה. משמעות הדבר היא שאם יגיע ילד חדש ונמדוד את הגובה שלו, נוכל רק על פי זה לנבא אם הוא אוהב יותר פסטה (אם הוא גבוה) או אורז (אם הוא נמוך).
אם נצליח להוכיח את המתאם הזה בכיתה של לפחות 30 תלמידים, להוכיח שהילדים תמיד העדיפו אורז או פסטה גם לפני שהתחילו לגדול ולגבוה, וכי אין אף משתנה אחר (כמו גנטיקה, רמת תפקוד מערכת החיסון, רמת הפעילות הגופנית, וכדומה) שמתערב בקשר בין גובה לאוכל מועדף- נוכל לקבוע כי פסטה יכולה לעזור בתהליכי הגדילה של ילדים. זוהי סיבתיות. כאמור, תנאי מקדים להוכחת סיבתיות היא הוכחת מתאם.
לאחר ההקדמה המאוד ארוכה הזו, אפשר לחזור להתייחס שוב לתיאוריית הניכור ההורי. על פי התיאוריה, ההתנכרות להורה המנוכר מצד הילד נגרמה באופן בלתי ניתן לערעור מהתנהגותו של ההורה המנכר. כלומר- יש פה טענה לסיבתיות- ההורה המנכר עשה פעולה A והילד הגיב להורה המנוכר בצורה B.
הבעיה היא שלא נעשו מחקרים אמיתיים על התיאוריה הזו, ולא רק שהתיאוריה לא נמצאה כעומדת ב-3 התנאים המאוד מחמירים לסיבתיות: קשר סטטיסטי, קדימות של A ל-B, ושלילת כל המשתנים המתערבים הפוטנציאליים- התיאוריה אינה עומדת גם בסטנדרטים הפחות מחמירים של קורלציה בסיסית- כלומר, לא הצליחה להוכיח אפילו קשר בין התנהגות הורה A לתגובת הילד להורה B.
התיאוריה לא התקבלה על ידי אף ארגון רשמי
בעקבות הנאמר בסעיפים הקודמים, התיאוריה נדחתה משני הארגונים הגדולים ביותר האמונים על סיווג מחלות- DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders), ו-ICD (International Classification of Diseases). הבקשות של תומכי התיאוריה להתקבל לשני ארגונים אלו נדחות שוב ושוב, והמהדורות המעודכנות ביותר- DSM-5, ו-ICD-11, אינן כוללות את האבחנה לתופעת הניכור ההורי.
סוף דבר
על אף המובא לעיל, תיאורית הניכור ההורי מוצגת בסקירה הספרותית של ד"ר בר-און וד"ר מזא"ה כעובדה מדעית ידועה ונעשה שימוש בעיוות דברי חוקרים בתחום שיצאו נגד התיאוריה. תומכי התיאוריה לא רק שעוקפים את התהליכים המקובלים לקבלת אישורים רשמיים ומחקריים לפרקטיקה נחרצת שכזו, כאשר כל אלו אינם מביאים את התוצאה הרצויה, הם גם עושים שימוש בעיוותי ציטוטים של חוקרים בתחום.
לקריאה נוספת בנושא- לגרסה המלאה של הסקירה (כולל קישורים ומראי מקום למקורות), מי שירצה קובץ עם פירוט המחקרים עליהם הסתמכה הסקירה המקורית של בר-און ומזא"ה ולמה אותם מחקרים לא אומרים מה שבר-און ומזא"ה חושבים שהם אומרים- פנו אליי, וגם- עדות על מקרה מבחן מזעזע
