פייסבוק של שנת 2009 היה לתקופה פלטפורמה להחלפת פרות בFarmville. אם הייתם נוכחים וירטואלית אז, בוודאי תיזכרו את האופן בו חייכם נראו. האופן בו תגיבו לתמונה הזו מושפע מאורח החיים שלכם באותה שנה. בעוד 50 שנה או 100 שנה, הנכדים שלכם לא יגיבו לתמונה הזאת באותו אופן כמוכם. ושנים לאחר שהדורות האלו יתפוגגו, מה יחשבו צאצאי הצאצאים על אותה חווה וירטואלית? כיצד הם יתארו את החברה האנושית בשנת 2009? האם הם ימצאו את העמוד הראשי של פייסבוק במוזיאון? והאם כדי להגיע לאותו מוזיאון, מישהו יצטרך למצוא את העמוד הזה בתוך שכבות על גבי שכבות של מידע וירטואלי?
מאחר והחיים שלנו בהווה מתקיימים בין השאר באופן וירטואלי ודיגיטלי- חוקרי תרבות והיסטוריונים בעתיד הרחוק יצטרכו לחקור את האינטרנט כדי להבין את התרבות האנושית בראשית המאה ה-21. יש שמרחיקים וטוענים כי התרבות הווירטואלית שלנו חשובה לא פחות מיצירות אומנות מוערכות מהמאה ה-13. כמו כל פיסת תרבות אנושית, גם אתרי אינטרנט ותוכן וירטואלי יש צורך לשמר ולשחזר למען הדורות הבאים, אולי אפילו כמאמץ קבוצתי לברירה וסינון של תוכן מייצג, כי גיבוי של הרשתות החברתיות בשלמותן יצריך משאבים עצומים.
כאן נכנס מקצוע שעדיין לא קיים, אבל ההשערה הלא מלומדת שלי היא שלא רחוק היום ומסלול לתואר בנושא ייפתח באקדמיה. מדובר במקצוע מולטי-דיסצפלינרי שכולל פילולוגיה (מאחר והרבה מהתוכן הוירטואלי הוא טקסטואלי), דאטה סיינס (לחיפוש ואחזור של דאטה עתיק), היסטוריה (לניתוח ההקשרים התרבותיים), ואנתרופולוגיה. או במילים אחרות: ארכיאולוגיה של האינטרנט.
על פי ויקיפדיה, ארכיאולוגיה היא התחום המדעי החוקר את עברה של האנושות על ידי מציאה, תיעוד, וניתוח של מידע חומרי וסביבתי. מטרת המחקר הארכיאולוגי היא לתעד ולהסביר את מקורות התרבות האנושית והתפתחותה. ברמה מסוימת, ארכיאולוגיה היא אנתרופולוגיה לאנשים ותרבויות שכבר אינם. היא עושה שימוש בבחינה של שרידי המבנים, הכלים, החפצים, והיצירות שלהם מאפשרות לנו מבט אל ההתנהגות, הערכים, האמונות שלהם, והאירועים שעיצבו את חייהם.
אמנם, מהו אותו מידע "חומרי" שהאינטרנט יציג לחוקרים עתידיים? בסופו של דבר אין כד טוויטר מטרקוטה שלתוכו אנחנו זורקים פתקים קטנים עם 140 תווים. ממה בעצם ינקה ארכיאולוג האינטרנט אבק באמצעות מברשת עדינה?
למשל…
במקום עמודים עתיקים ורצפות פסיפס שבורות, האינטרנט מחזיק בתוכו מבנים דיגיטליים משלו- מאגרי מידע למשל. מאגר מידע הוא בסיס נתונים של מידע בתחום מסוים בו אפשר למיין, לסנן, ולקבל מטא מידע ואת התוכן של כל פריט. אתרים ציבוריים גדולים כוללים רבדים של תרבויות שונות המתקיימות בהם במקביל ללא מפריע, קבוצות פייסבוק ופורומים ברדיט יכולים להציג לחוקרי העתיד את הלך הרוח של אזרח המאה ה-21.
אתרים כמו Know you meme, Urban dictionary, Genius מהווים מאגרי מידע של פרשנויות לתוכן ממטי בשפה הדבורה, במוזיקה, בתמות שונות, ובאימג'ים שעוברים בנינו, ומספקים להם את ההקשר.
אולי במקום כלי ציד וכלי נגינה, כלים כמו powerpoint יחקרו לרמת הפונקציה השולית ביותר. אולי שפות קוד יקבלו קלסיפיקציה של כתב ליניארי משלהן. אבל אולי יעלו גם שאלות על חומרה- למה שימש ראוטר, מה ההבדל בין אוזניות בלוטות' של אפל לעומת אוזניות בולטות' של סוני, ואולי אפילו ניסיון להבין מה אנשים עשו עם פקס.
יצירות וירטואליות הן עניין מעט רגיש לכל חסידי ה-NFT, אבל בואו נניח שאנחנו מרחיבים את ההגדרה לכל תוכן שהועלה על ידי משתמשים. AO3 כולל מאגר אינסופי כמעט של ספרות פאנפיקשן שמחברת בין תמות ורעיונות ומיתוסים מודרניים שונים, ליוטיוב מועלות 30 אלף שעות של סרטונים בכל שעה, והרבה יותר מזה בטיקטוק. בDeviantArt יש יותר מ-350 מיליון יצירות אומנות (הרבה מהן לא מומלצות לילדים), התמונות באינסטגרם כולן הן יצירות שלוכדות רגעים בחיי היום היום של אנשים (נו, סוג של..).
אתגרים מסוג אחר
העניין הוא שבחינה של חתך דאטה מתקופה מסוימת, של קהל מסוים, או על נושא מסוים- יכול להפיק לארכיאולוגים העתידיים מבט מדויק ועשיר על הנעשה בעולמנו כיום. ויותר מזה. בעבר הרחוק אנשים היו צריכים להיות מסוגלים להרשות לעצמם כלכלית יצירה של אומנות או ארטיפקטים או מבנים. היום ל60% מהעולם יש גישה לאינטרנט, והמידע מוזן מכולם, בו זמנית, ללא הפסקה, לפלטפורמות מרובות.
אם חוקרים היום תוהים מה האנשים הפשוטים חשבו על מלחמת האזרחים בארה"ב, או על מה דיברו בארוחות עם החברים והמשפחה שלהם המורדים במהפכה הצרפתית, או אפילו על מה צחקו המעפילים- המידע יהיה אך הוא יהיה מפוזר ומועט. היום אם הייתם רוצים לסקר אירוע בסדר גודל גלובלי כמו מגפת הקורונה מנקודת זמן עתידית כלשהיא, תצטרכו לעבור על הרמה הממשלתית של המידע, אך גם על שכבות מידע שמגיעות מהשטח. הבעיה של חוקרי המאה ה-21 תהיה הפוכה: יותר מידי מידע ויותר מידי הקשרים סותרים.
לא מדובר פה במחקר פשוט. אתרי אינטרנט רבים מהעבר היו בפורמט פלאש שאינו קיים יותר, אתרים אחרים נגנזו או נסגרו, ומה שנשאר הוא הצל שלהם שקרולר מנוע חיפוש שמר אצלו. אחת ההנחות היא שבעתיד דיסק און קי יעלם כמו הפלופי דיסק, ואיתו הררי מידע. אם אתם רוצים טעימה מהחוויה הרב חושית של ארכיאולוגי האינטרנט בעתיד, היכנסו למכונת הזמן הוירטואלית. מוזמנים לאתגר את עצמכם ולחפש תגובות של אנשים למשבר הכלכלי של 2008.
