מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית
בואו נדבר רגע על טיקטוק.
כן כן, הפלטפורמה הזאת שכל ההורים מפחדים ממנה, וכל הילדים נקווים אליה בסופו של דבר. נראה שלאט לאט היא מצליחה לצבור טיפה לגיטימיות בקרב אנשים מעל גיל 18, בד בבד עם קיטונות ביקורת שלא יביישו משחקי וידאו אלימים או אלבום חדש של מרלין מנסון.
למי שפחות מכיר- מדובר ברשת חברתית סינית שבה מפרסמים סרטונים קצרים עם סאונד ברקע. קצת כמו ויינים, אבל יותר מורכב, קצת כמו יוטיוב אבל יותר פשוט. עם תוכן ויזואלי כמו אינסטגרם, והאשטגים וטרנדים כמו טוויטר ופייסבוק. יש לזה היסטוריה יותר ארוכה ומסובכת ומוזמנים לקרוא את עמוד ויקיפדיה בנושא, אבל זה לא העניין.
ילדים מאוד נהנים מהפלטפורמה החדשה (וגם הסינים), וההורים כמרקחה. אז כיאה למשהו שנוי במחלוקת, הצטרפתי לטיקטוק לפני חודשיים פלוס, כדי להבין על מה המהומה. ובהתחלה האלגוריתם באמת הציע לי סרטונים רנדומליים, אבל עם הזמן והשימוש הוא צמצם לי את ההצעות בהתאם למה שאני הכי אוהבת לראות- חיות ותינוקות.
אבל הנה כמה רשמים שהצלחתי לגבש מהשימוש בשלב הכאוטי של הסרטונים:
-התוכן שנחשפים אליו בטיקטוק הוא תלוי אלגוריתם. אם תחפשו אלימות ומיניות, יגיעו אליכם עוד סרטונים עם אלימות ומיניות. תחפשו סרטונים על חתולים, יגיעו עוד סרטוני חתולים. ילדים שנחשפים להרבה תכנים מיניים, כנראה בעלי עניין בתכנים האלה (וזה לא האשמת קורבן, זה פשוט אומר שהם סקרנים וזאת דרך להשיג מידע, כהורים זו הזדמנות נהדרת לפתוח בשיחה על מיניות בריאה).
-כמו בכל פלטפורמה חברתית ומחלות חורפיות, יש עניין של ויראליות. מאוד קשה להעריך מה יהיה ויראלי ומה יעלם באוקיינוס המידע. ויראליות יכולה לפגוע באדם ויכולה לעודד את הילד הכי מנודה חברתית בכיתה שיש מאות אנשים אי שם שמרותקים מכל שטות שהוא עושה. ויראליות היא לא חיובית או שלילית, היא פשוט קיימת.
-העלאת סרטונים לטיקטוק דורשת מיומנות גבוהה במיוחד. זאת לא פלטפורמה אינטואיטיבית בכלל, ויש המון כפתורים ואפשרויות. עורכי הסרטונים בטיקטוק מראים לפעמים יכולות טכניות ותסריטאיות מרשימות במיוחד. לכתוב תסריט מעניין שיפנה לקהל גדול של אנשים ויעביר מסר ב-15 שניות, אפטר אפקטים, סרטוני אורך של חודשים, כוריאוגרפיות ריקוד מטורפות- זאת סוג של אומנות. לא מאמינים לי? נסו להעלות סרטון לטיקטוק.
-התגובות בטיקטוק חיוביות בקטע אחר. יכול להיות שבגלל שמדובר בפלטפורמה שאנשים נחשפים בה באופן מעמיק יותר, או שפשוט מדובר בדור שיודע לפרגן- התגובות תמיד תומכות. גם בנושאים נורא רגישים שאנחנו כבני נוער פחדנו לדבר עם מישהו עליהם- דימוי גוף, מיניות, יחסי הורים ילדים, דיכאון, בעיות חברתיות, הכל בטיקטוק כנה ומכיל.
יש לך גיבוי לשטויות שאת אומרת?
את הנקודה האחרונה היה חשוב לי לבחון באופן מחקרי. ככה אני, אוהבת לא לדבר באוויר. אז בניתי מערך מחקר רב שלבי. בתור התחלה דגמתי במחקר גישושי כמה סרטונים בנושא אחד (דימוי גוף), ואספתי כמה האשטגים (curvy# plussize#). הסרטונים שאספתי מציגים נשים במידות גדולות רוקדות (בכוונה נאספו סרטונים בהם אין התייחסות ספציפית למשקל בתוכן הסרטון עצמו, אלא פשוט תיוג בהאשטג הרלוונטי).
ואז בחנתי את התגובות לסרטונים האלה, תיעדתי את אלו שקיבלו הכי הרבה "חיזוקים" (לייקים), ונתתי להן ציון מ-1 עד 5 לרמת התמיכה שלהם במי שהעלתה את הסרטון. בסך הכל 80 תגובות נאספו מ- 8 סרטונים שונים.
תגובות שליליות (1-2) הן לדוגמה: "pls stop" או "if she was my friend i would tell her the truth. don't go out like that". תגובות ניטרליות (3) בדרך כלל מתייחסות למשהו בתוך הסרטון אבל לא לבחורה עצמה, לדוגמה: "delawareee? ayee represent" או "where did u buy that skirt i want one". תגובות חיוביות (4-5) הן תגובות מהסוג הזה: "your'e the reason how i'm learning how to love myself" או "i see u beautiful keep the confidence".
זוהי התפלגות התגובות לסרטונים שדגמתי:
מתוך 80 התגובות, 79% הן בעלות אופי חיובי ותומך במעלת התוכן. רק 7.5% מהתגובות הן שליליות.
הציון הממוצע היה 4.16.
השלב הבא הוא כמובן לרדת לרזולוציות יותר גבוהות- לבחון את הסרטונים בטיקטוק לעומת פלטפורמות אחרות, לחפש נושאים נוספים, ואולי אפילו לנתח את השפה הפנימית שמשמשת את הפעילים בטיקטוק (queen, slay, get it). מבטיחה לעדכן כשאתקדם.
