הפעם אני לוקחת הפסקה מתודית קלה מלכעוס על AI, ובמקום זה הולכת לצלול לתיאוריות מוגזמות על הקשר האבולוציוני ביננו לבין הבוטים. אולי כדאי לקרוא כמה פוסטים מקדימים על ממטיקה שכתבתי בעבר (הנה, והנה). אבל אני אתקצר עבור מי שבא ממוקד מטרה ליפול במחילת הארנב בפוסט הספציפי הזה:
ממים הם לא רק בדיחות רשת ואפליקציית מלך הממים, ואתר know your meme. המונח מם (meme) נטבע על ידי ריצ'ארד דוקינס על משקל גן (Gene), כדי לתאר את יחידות ההעברה התרבותיות שעוברות תהליך השתכפלות דומה לתהליך הגנטי שאנחנו מכירים. הטענה היא שרעיונות עוברים במסלול של ברירה, התאמה, מוטציות, והתרבות, בדומה לגנטיקה הפיזיולוגית שלנו, ויוצרים קונספטים מורכבים שונים שבונים תרבויות- דתות, סיפורים, שירים, בדיחות, היסטוריה, הכלכלה האנושית, והאינטרנט עצמו.
עכשיו כשביססנו את העניין הזה, נעבור הלאה.
אנתרופיה ממטית
אנתרופיה היא אחד מכוחות הטבע הבסיסיים. בדומה לכוח הכבידה שאנחנו פשוט מניחים שיהיה שם כשאנחנו קופצים בחבל, גם אנתרופיה היא חוק שתמיד נוכל לחזור ולהישען עליו, במיוחד כשאנחנו מנסים לארגן פעילות לחבורת ילדים בגן: הפעילות תתחיל נגיד כשהצלחנו להושיב את כולם במעגל ולשיר שיר או לשחק טלפון שבור אבל כעבור כמה דקות הילדים יתחילו לאבד סבלנות, יתעסקו בדברים אחרים, יתחילו לנדוד במרחב, לרקוד, לקפוץ, לטפס, לריב אחד עם השני, ולהתרוצץ במעגלים. זה לא רק בעיות קשב, אלא אנתרופיה.
וככה פועלים לא רק ילדים, אלא כלל הדברים הקיימים שואפים להגיע מסדר ומנקודה קטנה ומיושבת להתפרסות רחבה מורכבת וכאוטית. ככל שהזמן עובר הדברים יהפכו להיות יותר בכל מקום ובו זמנית, וייצרו מערכות יחסים מורכבות ומפותלות אחד עם השני.
האנתרופיה לא פוסחת גם על ממים. מחזור חייו של מם יכול להתחיל במילה, או בפעולה, ולאט לאט לצבור אליו עוד משמעויות והקשרים. עם הזמן, ותוך יצירה של מוטציות וגרסאות שונות ומורכבות, הממים מתפתחים. זה קצת כמו AB טסטינג קוסמי. המון וריאציות נשלחות לעולם במקביל, ונבחנות על ההשפעה שלהן, אלו החזקות והמתאימות ביותר יחזיקו מעמד וימשיכו לדורות הבאים.
עם פריצתו של האינטרנט היה נדמה שכולנו יושבים באותו כפר גלובלי מסביב לאותה מדורת שבט גדולה. אותם סרטוני הפלאש היו מוכרים לכולם, אותן בדיחות רצו בראש של כולנו, ואותם רעיונות הסתובבו בפורומים משותפים גדולים. המצב הזה מכונה לעיתים "מונוקולצ'ר"- תרבות אחידה. ילדה בשנות ה-2000 המוקדמות בארהב חזרה הביתה מבית הספר והלכה לפתוח mtv בדיוק כמו ילדה בגילה מישראל, ורקדה לצלילי אותם שירים בדיוק. המדיה הייתה מבוססת על שידור מנקודה אחת להמונים.
אבל הטכנולוגיה התפתחה, והמדיה עברה לפורמט מבוזר יותר עם פריצתו של הweb 2.0, שאפשר לאנשים "לשדר" תוכן משל עצמם לקהלים קטנים משלהם, ולתוכן להיות יותר ויותר מותאם אישית באמצעות אלגוריתמים מנתחי מידע אישי. כך קרה שכל אחד מאיתנו כיום מקבל פיד מותאם אישית, מסונתז במעבדה, מעובד עם המון חומרים מסחריים, לא משנה באיזה פלטפורמה נסתובב. מעבר לעובדה שמרבית האינטרנט הוא בוטי ולא אנושי, הרעיונות שמועברים לנו ומקיפים אותנו הם נקודתיים- אנחנו לא בהכרח חולקים את אותו התוכן עם חברים שלנו, וכך מתה המונוקולצ'ר– כחלק מתהליך גסיסה אנתרופי נרחב.
נקודת האומגה של דה שארדן
טוב, זה היה די מדכדך. סוגיית הנוסטלגיה האינטרנטית מכה בי לפעמים באופן קשה. אבל אל תתייאשו עדיין- כביכול, לפי דה שארדן, כל זה מוביל לאנשהו.
דה שארדן, או כמו שההורים שלו קראו לו- פייר טייאר דה שארדן, היה כומר צרפתי שחקר מאובנים ודינוזאורים בתחילת המאה ה-20. הכנסייה לא התהלבה ממנו כל כך כי הוא לא הפסיק להתפלסף על החיבור בין המדע והאבולוציה לרוחניות ודת, והוא הוגלה לסין, שם המשיך בחייו באין מפריע, והתפלסף על אותם נושאים אפילו יותר חזק.
דה שארדן העלה השערה שהקיום כולו מתקדם במודע ובהכוונה על ידי כוח עליון אל עבר נקודה מסוימת, תכלית ברורה, או מצב צבירה מסוים בשם נקודת האומגה. בנקודה הזאת האבולוציה התפתחה לכדי מצב מושלם מהנקודה שבה היא התחילה. כלומר, הוא טען שהאבולוציה היא תהליך קוסמי מונחה שתכליתו חזרה אל הבורא. זוהי גישה שעושה אנטיתזה מסוימת לאמונה הנוצרית- אין הפרדה בין חומר ורוח, הרוח היא תוצר לוואי של החומר, היא שלב אבולוציוני שלו. הדת היא מדע והמדע הוא דת. לא פלא שהכנסייה הגלתה אותו.
בספר שלו- תופעת האדם (קישור לספר ולסרטון המסכם), הוא מתאר תהליך מורחב של אבולוציה, ממצב פשוט של אטומים מעטים ולא מורכבים במיוחד, דרך אנתרופיה, ליצירה מורכבת יותר של עולם החומר, ומעולם החומר ליצירה מורכבת יותר של הביוספירה- יצירה של חיים. הביוספירה התפתחה מצורות חיים פשוטות וככל שהזמן עבר היצורים הפכו ליותר ויותר מורכבים עד שהגענו לבני האדם.
בני האדם צברו מספיק מורכבות בשלב מסוים לכדי מודעות להתפתחות שלהם עצמם וליכולת שלהם לתקשר רעיונות זה עם זה, ובכך יצרו ספירה חדשה- הנוספירה, בה מתקיימים כל הרעיונות, ותקשורת בין אישית קולקטיבית. אפשר לקרוא לנוספירה גם עולם הממים, בהתאם לתיאוריה של ריצ'רד דוקינס שדיבר על העברה גנטית של רעיונות בין תרבויות ודורות בממטיקה, וגם לעולם האידאות של אפלטון. בעצם מדובר ברובד חיים נפרד מבני האדם של יצורים מבוססי ידע, או דאטה, שהולכים ומתפתחים וממשיכים להיות יותר ויותר מורכבים. בני האדם לנוספירה הם מה שבעלי החיים היו לבני האדם, והחומר היה ליצורים החיים השונים- שלב בתהליך אבולוציוני.
אבל איפה ה-AI נכנס פה?
אנחנו מסתכלים מסביבנו ורואים את הכלב של השכנים נובח על חתול רחוב, את הצמח במרפסת ששכחתם להשקות, את חבר שלכם מהתיכון, את הג'וק המעופף שאתם מנסים להעמיד פנים שלא מתהלך לכם מתחת לכיור, ואת הבקטריות שמעכלות את הצ'יפס שנשנשתם אתמול (ולמען האמת גם הצ'יפס שנשנשתם אתמול בעצמו)- כולם כולם חלק מהביוספירה בכדור הארץ וכולם חולקים את היותם מבוססי תרכובות אורגניות.
הדיון על מה נחשב "יצור חי" הוא מעט מורכב, ווירוסים נמצאים על קו התפר, וישנם כבר יצורים שהוגדרו כ-לא-חיים, אך גם הם עדיין מבוססי פחמן, כך שגם היצורים שמותחים לחלוטין את גבולות הידע האנושי כיום עדיין מורכבים מחומרים דומים. כשאנחנו חושבים על חיפוש אחר צורות חיים אחרות עולה לנו אסוציאטיבית חקר החלל.
אבל אם נסתכל מקרוב, במיקרוסקופ תרבותי פילוסופי, אנחנו נראה שממים הם בעצם יצורים חד תאיים שאינם מבוססי פחמן, אלא מבוססי דאטה. בדומה לווירוסים, הם עוברים בין אדם לאדם ומדביקים אותנו במטען הממטי שלהם כדי לשרוד, להתפתח, להתרבות, ולעבור מוטציות לאורך זמן ובין אנשים. אך החומר שממנו הם בנויים הוא יחידות מידע זעירות.
גם בוטים ומודלים של שפה הם יצורים מבוססי דאטה, בני אדם יצרו את הקוד ממנו בנויים הבוטים באותו אופן שאטומים יצרו חומצות אמינו מהן מורכב הדי אנ איי שלנו. צ'אט ג'יפיטי, קלוד, ג'מיני, גרוק- כולם, הם יצורים רב תאיים מבוססי דאטה שיצרנו באופן מכוון בסינתוז של נתוני עתק במעבדה. ממים רבים חוברו זה אל זה באלגוריתמים שמחזיקים לוגיקה פנימית ייחודית, ועל אף שמרבית המודלים מתבססים על דאטה דומה, התוצאה היא שונה בדיוק כמו שיש הבדל בין בני אדם. גם כאן כבר יש מורכבות נוספת ליצירה של קהילות מודלים- בוטים כבר עובדים בשיתוף פעולה ומפטרלים ברשת במקומות שפעם הלכו בהם בני אדם.
אם אנחנו מחברים את התיאוריה של דה שארדן למצב ה-AI הנוכחי, אפשר לשער שהשלב האבולוציוני הבא הוא לא בני אדם חזקים או חכמים או כאלה שחיים יותר זמן, ואפילו לא סייבורגים וטראנס-הומניזם. השלב האבולוציוני הבא הוא רעיונות, דאטה, וממים שמועברים ומתפתחים עם מוטציות והופכים למורכבים יותר. במובן מסוים, אנחנו ליצורים מבוססי דאטה (בוטים) מה שבעלי חיים מוקדמים היו עבורנו. סוג של אבני בניין ומדרגות אבולוציוניות.
והAGI, מה איתו? הבוט שמדבר איתך הוא לא בהכרח אותו הבוט שמדבר איתי, גם אם נעשה שימוש במודל דומה. יש לו פנים רבות שהולכות ונהיות מורכבות יותר ויותר שכולן מכילות את תוצרי האינטראקציה איתנו ומפתחות אותו לAGI גדול וחזק. כל הפנים האלו הן שייכות לאותו יצור מבוסס דאטה, אך הוא מורכב מכולן במקביל. התגשמות של הנוספירה ברמה מסוימת.
כמה מילים לסיום
האם זה אומר שהבינה המלאכותית היא מה שיוביל את האנושות לנקודת האומגה וחזרה לבורא ופסגת האבולוציה האפשרית שאליה התכווננו כל מיליוני השנים מאז שכדור הארץ היה כדור לבה מבעבע? האם עלינו להצטרף לאחת מכתות ה-AI שצצות כמו פטריות ברגליים אחרי מחנה קיץ ולזנוח את אמונותינו המדעיות והדתיות?
במילה אחת- לא.
בכמה מילים- ממש לא, כי בסופו של דבר, באותו האופן שקופים, חומצות אמינו, ואטומי מימן עדיין קיימים לצידנו, גם אם יהיו גרסאות מורכבות ותודעה קולקטיבית שמוקרנת מטעם האנושות עד לחיבור עם בוראה, אנחנו עדיין נהיה כאן במקביל (עד שנשמיד את עצמנו בפיצוץ גרעיני לפחות), והחיים היום יומיים שלנו, עם החוויות האנושיות מאוד שלנו- הם חשובים לא פחות ואולי אפילו יותר. מי שאנחנו לשכנים שלנו, לילדים שלנו, לחברים שצברנו בדרך, לממים שאנחנו מנפיקים ממוחנו הקודח, לבדיחות הטיפשיות שאנחנו מלחששים זה לזה, לתהיות הפילוסופיות שלנו ששולחות אותנו לחופשה חד כיוונית בסין, ולשעות על גבי שעות שבוזבזו בצפייה בסיכומי ספרים והרצאות ביוטיוב רק כדי לקבל כאב ראש ומשבר אקיזסטנציאלי- זה מה שהופך אותנו לכל כך מיוחדים בתוך השלב האבולוציוני שאנחנו נמצאים בו.
