מחשבה מייצרת מציאות: אלגוריתמים ברשתות חברתיות

ככל שהילדות שלי גדלות השיחות איתן הופכות ליותר ויותר מעניינות, והשבוע, בת ה-9 שלי שאלה איך זה שדברים סביבה קוראים במציאות בהתאם למחשבות שלה- היא תחשוב שיהיה לה שיעור חשבון מעולה, והשיעור יתברר כמתכתב עם המחשבות שלה באופן כזה או אחר. כמובן שההסבר הפשוט ביותר הוא כוחות הקסם המסתוריים שיש בכל אחד ואחת מאיתנו להשפיע באמצעות המחשבות שלנו על המציאות, ואפשר גם להיגרר לתיאוריות קוונטיות על השפעתו של הצופה על התנהגות חלקיקים. אבל אחת הדרכים הפשוטות ביותר לראות את המנגנון הזה בפעולה הוא באמצעות המלאכותיות של אלגוריתמים ברשתות החברתיות. אז הפעם- קצת על המחשבות שלנו שמייצרות את המציאות שנראה בעולם הוירטואלי שמקיף אותנו.

חלקכם אולי מכירים את הקונספט הרוחניקי של "הסוד", שלו שורשים עמוקים וותיקים ב"תחשוב טוב יהיה טוב" ובגרסאות עמוקות יותר של מיסטיקה גם בשיחות על תדרים וכוונה וזימונים. מדובר בעקרון די פשוט שמתאר את המציאות האובייקטיבית שלנו שקשה להתכחש אליה- כשאנחנו מרבים לחשוב על דבר מסוים, עוסקים במשהו באופן אינטנסיבי, או נחשפים לקונספט חדש, אנחנו ניתקל בו במציאות הגשמית סביבנו יותר ויותר. 

הטיות קוגניטיביות כבסיס להסבר הפסיכולוגי

אחת הדרכים להסביר את התופעה היא באמצעים פסיכולוגיים. אנחנו יודעים שהמוח שלנו עובד בדרכים שעוזרות לו לקצר תהליכים או לחסוך במשאבי חשיבה, ועל כן יש רשימה של הטיות קוגניטיביות והיוריסטיקות שמשפיעות על החשיבה שלנו ועל איך היא מתארת למוח שלנו את הנעשה מחוץ לגולגולת. 

היוריסטיקת הזמינות (Availability heuristic) היא הטייה קוגניטיבית שקיימת אצל כולנו, שמעניקה דגש מיוחד לדברים שהיו זמינים יותר בתודעה שלנו. דוגמה טרגית לכך ראינו במקרה של תאונת דרכים שנחשדה ישר כאירוע פח"ע בירושלים, מאחר והזמינות של אירועי טרור כל כך גדולה בתודעה שלנו בכלל, ובימים אלו בפרט. לצידה של היוריסטיקה הזו נמצא גם את ההשלכה החברתית שלה, שיוצרת חיזוקים- ככל שאנשים סביבנו ידברו יותר על משהו, ככה נניח שהוא נפוץ יותר. כמובן שזה משתנה בהתאם לאנשים שנקיף את עצמנו בהם.

זה נכון שאירועים מתרחשים באופן עצמאי למחשבות האישיות שלנו, ובעצם "מחוץ לנו", אבל האופן שבו נפרש את האירועים, האירועים שלהם ניתן משקל גדול יותר, איזה מידע שיגיע אלינו יעורר בנו יותר ביטחון לסמוך עליו ולקחת אותו ברצינות, ואילו אירועים מתרחשים בסמיכות- כולם יכולים לגרום לנו לקבל החלטות בהתאם לאופן שבו אנחנו חושבים.

ביקורות שונות הועלו על רשימת ההטיות ההולכת וגדלה, בעיקר סביב העובדה שהן בעצמן מהוות הטייה מסוימת ביכולת שלנו לבטוח בהנחות המוצא שלנו. אם נניח שכל מנגנון חשיבה שלנו הוא שגוי ונובע מחסכנות קוגניטיבית, הרציונליזציה מטשטשת את היכולת שלנו לסמוך על תהליכי קבלת ההחלטות שלנו. 

הטיות סטטיסטיות רלוונטיות במחקרים

אבל ההטיות של נשארות רק בתוך הקופסה השחורה שלנו בראש. אנשים מוכשרים ומקצועיים שיושבים באקדמיה ובמכוני מחקר וחוקרים תחומי דעת נרחבים מרפואה ועד לחקלאות ופיזיקה, עלולים ליפול להטיות מחקריות משלהם. ההבדל היחיד פה הוא שקבלת החלטות של אדם פרטי שמתבססת על הטיות קוגניטיביות היא בעלת פוטנציאל פגיעה מצומצם יחסית. כשחוקר מפרסם דו"ח נם המלצות שמתבססות על מספרים כביכול אובייקטיבים, היקף הפגיעה עלול להיות רחב. 

אפקט המגירה למשל, הוא אפקט ידוע שבו ממצאים שפחות מתכתבים עם הנחת המוצא של החוקר נדחסים למגירה פשוט כי הם לא מתכתבים עם החשיבה המוקדמת. האפקט הזה הוא אפקט משלים להטיית האישור, שנותנת משקל גדול יותר לממצאים שכן מתכתבים עם הנחות המוצא.

גם הטיית העיגון והטיית הנסיין, יכולות לייצר מצב שהחיפוש לתשובה לשאלות החוקרים יתמקד מלכתחילה מתחת לפנס, או יספק תשובות שכבר נשקלו בעבר, ולא ינדוד למחוזות שהחוקרים לא יכולים להעלות על דעתם. אם נחפש רק במונחים שאנחנו כבר מכירים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאגם הממצאים שלנו יהיה מוגבל ויכיל רק אפשרויות מעטות יחסית למופעים האפשריים במציאות.

כמובן שיש עוד הרבה דברים אחרים שמשפיעים על הטיות במחקרים, אבל היום אנחנו עוסקים ספציפית במחשבות ובתהליכי החשיבה שמעצבים את המציאות. השורה התחתונה היא שחוקרים מחזיקים בכוח רב גם על תפיסת המציאות של אחרים, והסתמכות על מחקרים יכולה לאשש ולהשפיע על קבלת החלטות ברמת הפרט. 

הטיות קוגניטיביות של חלקיקים

אני לא פיזיקאית, ולא ממקומי לדבר על תיאוריות קוונטיות, אבל יש משהו מעודד בלחשוב על המוח האנושי כמקרה לא ייחודי של הטיות שנובעות מדפוסי חשיבה, אלא כחוק טבע שהמציאות ברמה הפיזיקלית מושפעת ממנו. 

מה שנבחין בו ישתנה, מה שנעמיק בו את תשומת ליבנו יתרחב, מה שנשקיע בו יתפתח. אלו יכולות להיות בקלות ססמאות בריטריט קוונטיות, אבל בסופו של דבר- אם חלקיקים מושפעים מהאופן בו צופים בהם או האם צופים בהם, ומשנים את תכונותיהם ברמה הבסיסית ביותר– יש מקום להניח שהטענה על מחשבה מייצרת מציאות נגררת הרחק מעולמות המיסטיקה ומוצאת את עצמה מעוגנת במדעים המדויקים. 

איך אלגוריתמים מייצרים את המציאות שלנו

אז אחרי שהבנו שהבסיס לחשיבה מייצרת מציאות מעוגן גם ברמת המתודה הפנימית שלנו לעיבוד מידע, וגם ברמת מנגנוני יצירת המידע החברתיים, וגם ברמה הפיזיקלית-טבעית כתכונה של חומרים, איך כל זה פוגש אותנו ביום יום?

הרשתות החברתיות שלנו מלוות אותנו כבר יותר מעשור, והפכו את הרשת האינטרנטית הוירטואלית למרחב נוסף שמושפע גם הוא מאותן הטיות. המוח האנושי בונה אלגוריתמים מורכבים ויפים, שאמונים על ניהול הידע וניתוב שלו, והאלגוריתמים האלה מבוססים על אותן הטיות בדיוק.

מה שנחפש הוא מה שנראה יותר ממנו

כולנו חיים בפרנויה מסוימת שהטלפון שלנו מאזין לנו, שומר את המידע, ומציע לנו תוכן ופרסומות בהתאם לשיחות פרטיות שנעשו עם אנשים סביבנו פנים אל פנים. אם אני אגיד בקול רם שאני מתכננת חופשה בקאריבים, מהר מאוד התוכן שאני אראה יציע לי חבילות טיסה, דילים על מזוודות, וביטוחי נסיעות. 

בפועל, שמירה של כל כך הרבה מידע באודיו ידרוש כמויות עצומות של זיכרון והשקעה בניתוח תוכן לא מובנה, ולא בהכרח משתלם כלכלית. נראה שהאלגוריתמים יעדיפו לאסוף מידע פשוט יותר עלינו– כמה התעכבנו על מודעה מסוימת בגלילה האינסופית שלנו, תוכן שמתוייג בסמיכות למילות חיפוש רלוונטיות, מעקב אחרי דפוסי השימוש שלנו, וניתוח טקסטואלי של חיפושים.

מרבית התוכן שהאלגוריתמים השונים מציעים לי הוא כריות הריון. אם אני מסתכלת אחורה ומנסה לנתח כיצד הם הגיעו למסקנה הזאת, אני יכולה להניח שהם לוקחים בחשבון את הפעילות המוגברת שלי בשעות הלילה, לצד חיפושים ברשתות החברתיות על כמה טאמס נגד צרבות אפשר לקחת בשליש השני לפני שזה נהיה מסוכן, יחד עם חיפושים נפוצים של נשים אחרות בקבוצת הגיל שלי, שעבורן נרשמו דפוסים וחיפושים דומים. 

אמור לי מי חבריך ואומר לך מה אתה רואה ברשתות חברתיות

אם יש משהו שהרשתות החברתיות ידועות בו לשמצה זו היכולת שלהם לייצר אקוצ'מברס– הדהוד של רעיונות מקיר לקיר שמייצר אשליה של דעות הומוגניות. מרבית הרשתות מבוססות על תוכן שמגיע ממשתמשים אחרים לצד תוכן ממומן. אם יש לכם חוסם פרסומות טוב, אתם תראו רק את התוכן "הנקי" של המעגלים החברתיים שלכם. אך לא מדובר בתוכן נקי באמת.

האנשים שהאלגוריתם מזהה כיוצרי תוכן שהגבתם לו יותר, הוא יציף לכם ויקדם לפיד שלכם תוכן מהסוג הזה על חשבון תוכן אחר, שלא הגבתם אליו בצורה מעמיקה יותר (לא לחצתם על צפייה, עשיתם לייק, שיתפתם, עקבתם, הגבתם, וכו). אם קבוצת החברים שלכם מייצרת תוכן שנוגע לגידול כלבים, סביר שהתוכן שיוצג לכם יכלול פוסטים, טוויסטים, סרטונים, וכתבות רבות יותר על כלבים לעומת אדם שקבוצת החברים שלו מורכבת ממגדלי חתולים.

זו כמובן דרך מכובסת להגיד שאם אתם חברים של אנשים מהצד היותר שמאלי של המפה הפוליטית, הדעות שתחשפו אליהן יהיו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, בשונה מאדם שחבריו והאנשים שהוא עוקב אחריהם הם מהצד הימני של המפה הפוליטית. 

התוכן שלנו הוא תערוכה שנאצרת במיוחד בשבילנו

נקודה נוספת היא ברמת המנגנון המהותי של אלגוריתמים. ללא אצירת תוכן היינו שוחים במרק של רעיונות ומחשבות, נחשפים לתוכן שלא מעניין ולא רלוונטי לנו, לצד הצורך לדוג תוכן מאוד מעניין ומאוד רלוונטי לנו. מאחר ורשתות חברתיות בונות על כלכלת הקשב שלנו, הן מודעות לכך שגלילה בתכנים שלא מדברים אלינו לא בהכרח תוביל להמשך גלילה אינסופית, אלא לנטישת הפלטפורמה לטובת אחרת שמציעה לנו תמורה "ראויה יותר" לקשב שלנו.

כלומר- רשתות חברתיות נמדדות ברמה מסוימת, על פי כמה הן מסוגלות להציג לכל משתמש אינדיבידואלי את התוכן שמעניין אותו באופן ספציפי, כמודל עסקי. יותר תוכן מעניין, יותר זמן הישארות בפלטפורמה, פוטנציאל גדול יותר לחשיפה לתוכן ממומן, רווח כלכלי. כדי להגיע לרמה הזאת של דיוק ופרסונליזציה, יש צורך באיסוף מידע נרחב אודותינו ואודות השימוש שלנו ברשתות. תהיו בטוחים שכל מה שניתן למדוד, עד לרמת כמה שניות לקח לנו עד שהמשכנו לגלול, עובר מעקב. כל תמונה מהונדסת ככה שהעיניים שלנו יחליקו עליה באופן מסוים שיכול למקסם את שטח הפרסום ולהגדיל את זמן החשיפה עד להמשך הגלילה. ככה עובדת כלכלת קשב, זה לא אישי. כלומר, זה כן.

אפשר להתבאס מזה, ואפשר להשלים עם זה, ואפשר לנסות להשפיע על האלגוריתמים האלו במודע. אם אנחנו רוצים לצאת מגבולות האקוצ'מבר של האלגוריתמים, יש כמה אפשרויות. 

מנועי חיפוש אלטרנטיביים

בעבר יצא לי להמליץ על התעמקות במה גוגל יודע עלינו כדי לנסות לקבל תמונה מודעת יותר של התוכן שעולה בחיפושים שלנו. המודעות להטיות האלגוריתמיות יכולות אולי לתת הקשר לתוכן שאנחנו מקבלים. אופציה נוספת היא להשתמש במנועי חיפוש אלטרנטיביים כמו דאק דאק גו, שכל מטרתם היא לספק תוצאות לא מותאמות אישית לחיפושים ברשת. אתרי חדשות מסוימים כבר מנסים להתהדר בכך שהם מציגים את העמדות הסותרות במדיה, ואני אישית יכולה להמליץ על נטישת אתרי החדשות בכלל לטובת אגרגטורים שמציגים את כלל הכתבות שמועלות לרשת מכלל אתרי החדשות במקביל.

שימוש בחשבונות מרובים

אפשרות נוספת היא לעקוב אחרי תוכן שונה בחשבונות שונים, ולייצר פרסונות וירטואליות שונות שמקבלות תוכן מותאם אישית משלהן. אם נעבור על התכנים השונים במקביל, נוכל לקבל תמונה מורכבת יותר, מסועפת יותר, על סמך פרופילים שונים, עם דפוסי עבודה וגלישה שונים. אלו לא טכניקות שמרפאות אותנו מהטיות קוגניטיביות, אבל הן יכולות לפתוח בפנינו עולמות תוכן רחבים יותר ממה שהאלגוריתמים מייעדים לנו.

שינוי אקטיבי של האופן בו אנחנו חושבים- הזמנה לניסוי 

וכאן המקום להציע הצעה. מה אם נשפיע על האלגוריתם החיצוני שמכתיב לנו תוכן, ועל האלגוריתם הפנימי שמכתיב לנו כיצד ננתח את התוכן, ועל מערכת היחסים המורכבת של שני המנגנונים האלו במקביל? אם מחשבה מייצרת מציאות, והאלגוריתמים מאזינים לנו ומציגים לנו את העולם שאנחנו חושבים שקיים בחוץ, אולי השליטה היא בעצם שלנו אחרי הכל? 

בחרו נושא, חיובי, אופטימי, משהו שממלא אתכם בתקווה ובתחושת חמימות נעימה. בכוונה מציעה אסקפיזם טהור כי מגיע לכולנו רגע של נחת. תתחילו לחפש את הנושא, בין אם באופן אקטיבי כחיפוש של ממש, ובין אם בהשתהות על תוכן שמתקרב אליו שמופיע ב"מקרה" בפיד שלכם. נסו את זה ליום יומיים, כדי לבחון את האלגוריתם של הרשת החברתית שאתם שוחים בה, אולי כדי לבחון איך הצלילה בתוכן שכזה משפיעה על החשיבה שלנו בעולם האמיתי. מוזמנים לעדכן איך הלך.