מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית
זהו השבוע השני לבידוד.
בידוד הוא אקט אלטרואיסטי לכל דבר מאחר והוא מצריך שיתוף פעולה של אנשים רבים למען מטרה משותפת והגנה על הפרטים החלשים ביותר בחברה. כל אחד מאיתנו חייב לראות את עצמו כאילו הוא עצמו צלחת פטרי שוקקת מחלות.
ובכל זאת, עם אלטרואיזם לא הולכים למכולת. יש קושי עצום בבידוד ובהסגר. הורים שנאלצים לצפות בילדיהם כמלים מול מסך, בודדים שקשריהם החברתיים תלויים בשגרה ובעולם שמחוץ לחדר, קשישים שזקוקים לתמיכה ועזרה יותר מהכל, נשים וילדים שחווים אלימות במשפחה וכעת כלואים בביתם, ואלו המתמודדים עם נפשם וצינורות ההנשמה שלהם לטיפות של שקט באוקיינוס החרדות, נותקו.
אבל מהי ההשפעה הנמדדת של הבידוד הזה על בריאות הנפש של כולנו? מה המחיר שאנחנו, ההומו סאפיינס החברתי, צריכים לשלם בתקופה הזו, ולא רק אלו מאיתנו שמגיעים מראש עם מטען נפשי ידוע ומוכר?
מה המחקרים אומרים
התפרצות הסארס בתחילת שנות ה-2000 הביאה איתה מצב דומה להיום- סגר בקנדה. במחקר שנערך לאחר מכן בקרב 129 קנדים ששהו בבידוד נמצא כי בקרב 28.9% מהם הופיעו סימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית ו-31.2% סבלו מסימפטומים של דיכאון. סימפטומים דומים הופיעו באופן חוזר ונשנה לאורך זמן ארוך במיוחד בקרב אלו ששהו בבידוד זמן רב (1).
מחקר אחר שבחן מה ההשפעות של בידוד על צוות רפואי שנחשף לחולים ונאלץ להסתגר מצא כי בקרב אנשי הצוות הופיעו סימנים של עצבנות, אינסומניה והפרעות שינה, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי, וחוסר ריכוז. גם פה, ההשפעות ניכרות גם בטווח הרחוק, גם כ-3 שנים לאחר הסגר (2). מחקר שבדק השפעות ארוכות טווח על שורדי סארס בהונג קונג מצא של-40% מהם הופיעה הפרעה נפשית פעילה (חרדות, דיכאון, והפרעה אובססיבית קומפולסיבית) שנמשכה שנים לאחר המגיפה. גם פה, עובדי מערכת הבריאות, היו בעלי סיכון משולש לתופעות אלו (3).
בהקשר לקורונה, מחקר שנערך ממש לפני חודש בקרב 18 אלף סינים, מצא כי 42.6% מהם הראו סימנים של הפרעת חרדה בעקבות ההתפרצות (4). נמצא כי הגורמים להתדרדרות במצב הנפשי של השוהים בהסגר קשורים ככל הנראה להפחדות חוזרות מין התקשורת, תסכול, קשיים כלכליים, וסטיגמה שדובקת באדם המבודד גם לאחר שיצא מבידוד (5).
התמודדות נקודתית
בני אדם הם יצורים חברתיים בסופו של דבר, והסגר ממושך יעלה להם בשלוות נפשם ויוביל לחרדות, דיכאון, ותחושת חוסר אונים. בסקירה ראשונית מצאתי כמה נקודות שאמורות לעזור למבודדים לשמור על בריאותם הנפשית במהלך הסגר ולאחריו. ניתן לראות שחוזרות על עצמן בעיקר ההמלצות הבאות- יצירת שגרה, הקפדה על פעילות גופנית כלשהיא, מציאת עיסוקים ממלאי זמן, יצירת קשר וירטואלי עם האנשים היקרים למבודדים, להישמר מעודף מבזקי חדשות, ומציאת עזרה ותמיכה נפשית מקצועית במקרה הצורך (6). גם ארגון הבריאות העולמי כבר מודע היטב לקשיים וההשפעות הנלוות לבידוד, מתייחס לסוגיה הזאת (7).
אלטרואיזם רב מימדי
אבל העניין הוא שההשפעות של משבר הקורונה על הבריאות הנפשית שלנו הוא יותר ממשהו שאפשר לנפנף כלאחר יד ולתת כמה נקודות להתמודדות איתו. אנו מדברים כל הזמן על השטחת העקומה במערכת הבריאות הציבורית כדי לא לגרום לעומס על המערכת עם חולים הזקוקים להנשמה דחופה ומחסור במיטות אשפוז. השטחת העקומה חייבת להתרחש במקביל גם במערכת הבריאות הנפשית, על מנת למנוע עומס עצום על המערכת עם מטופלים במצבי חירום נפשיים אקוטיים וכרוניים.
כשחבר שלכם ירצה לקבל טיפול להפרעת חרדה מוכללת שהוא סובל ממנה, לא יהיה מי שיקבל אותו, כשאחותך תסבול מדיכאון אחרי לידה, לא יהיה למי לפנות. כלומר, באותו האופן שעלינו להישאר בבתים ולעזור למאמץ הכלל עולמי שלנו בצמצום התפשטות הנגיף, על כל אחד מאיתנו לדאוג גם לצמצם את רמת הנזק הנפשי שנגרם לנו עצמנו ולאלו הסובבים אותנו. היו ערניים, הגישו תמיכה, דאגו ליקרים לכם, ופנו לעזרה מקצועית במידת הצורך.
