בפעם הקודמת עצרנו בשלב האחרון בתהליך- נקודת המפגש שלנו, האנשים הפשוטים, עם הידע המחקרי האקדמי. הפעם, אני אנסה לעשות את זה קצת מעניין. העברתי את הטענות שלי לעורך דיגיטל של עיתון ידוע (גילוי נאות: ייתכן ואני נשואה לאותו בחור אלמוני). ביקשתי ממנו לקרוא את התוכן, ולהביא את נקודת המבט הביקורתית שלו מתוך הידע והניסיון שלו בשטח. לכל אחת מהטענות שלי אני אציג גם את שלו. מוזמנים לשפוט.
העניין הוא כזה: זה נכון שיש מאיתנו את אלה שטורחים להיכנס למאגרי מידע אקדמיים, לחפש גרסאות פתוחות לציבור של מאמרים, ולקרוא את התוכן שלהם כולו. יש כאלה. לא הרבה, אבל יש. זה מצריך בעיקר היכרות מסוימת עם מבנה הכתיבה האקדמי השבלוני, ויכולת סינון מידע תפל. כשהמאמר כתוב בפורמט אחיד ומסודר עם שאר הכתיבה האקדמית, הקריאה בו פשוטה כמו קריאה בתפריט במסעדה- מגיעים אליו עם שאלה מוכנה מראש, מחפשים את הכותרות הרלוונטיות שתחתן יכולות להופיע התשובות, וקוראים ברפרוף לחיפוש מילות מפתח שיתחברו למשפטים ויצרו תשובות, ובסוף מזמינים ארוחת בוקר קונטיננטלית.
אבל לרוב, המפגש שלנו עם התוכן האקדמי (שלא נוגע בתחום הלימודים האקדמיים שלנו אם יש כזה), הוא דרך המדיה. התקשורת לא יכולה לדווח רק על שטויות שעושים פוליטיקאים מסביב לעולם והמשפטים של זדורוב ובריטני לא מתעדכנים כל יום. בשאר הזמן צריך גם להוסיף נופך מתחכם ורציני, משהו שיעיד על העיתון/ אתר חדשות/ מגזין באזפיד שאתם קוראים בו "אנחנו מאוד אינטלקטואליים, תראו, הנה טקסט שמישהו ששילם על יותר משני תארים כתב".
אז הם כותבים, או לפעמים מתרגמים כתבות שכאלה מעיתונים מרחבי העולם. ובסך הכל יש הגיון מסוים בלפרסם על התפתחויות וגילויים מדעיים חדשים, הרי בסופו של דבר כולנו חיים באותו עולם באותה תקופה וגילוי מרתק של אחד יכול להשפיע על כולנו. אבל המצב הנוכחי מעלה כמה בעיות שגורעות יותר מאשר מוסיפות.
"את מתייחסת ל"עיתונות" כמקשה אחת, ובמקרה הזה נראה לי שכן שווה להפריד בין באזפיד, וואלה!, ועוד ובין אתרים בעל יומרה יותר גבוהה לתוכן אינטלקטואלי ברחבי העולם. כלומר, קצת כמו עם מחקרים בעלי דירוג נמוך ומעט אזכורים, יש בכל זאת חשיבות לשאלה איפה המידע הזה הוצג בשאלה כמה ביקורתיים צריכים לבוא לפני שקוראים אותו (ובמקרים מסוימים כמו אתרים כמו "הארץ", נניח - מאיזה כיוון צריכות להידלק לנו הנורות). זה לא שאין אתרים "רציניים" שמפרסמים שטויות, אבל לרוב אלה שטויות במדרגה אחרת - שאינן דווקא פחות שטויות, אבל אלה נאמרות אחרי יותר מחשבה וחשיבה מאחוריהן."
פופוליזם
פופוליזם מביא רייטינג, ומדיה זקוקה לרייטינג, בעוד המחקר האקדמי לא בהכרח זקוק לרייטינג ומנסה, לפחות בתיאוריה, להגיע אל ה-"אמת". הוא לפחות נמדד ביכולת שלו להיות מהימן ותקף ומציג את ה-"אמת" המחקרית. המדיה לא נמדדת במונחים האלה. אולי היא אמורה, אולי היא הייתה נמדדת כך בעבר- כיום זה לא המצב.
"אין פרסום רע", וגם אם פרסמנו כתבות שהן לא בהכרח מדויקות, זה בסדר. אנחנו תמיד יכולים לשחרר התנצלות ותיקון, או להתעלם. חוסר ההלימה הזה בין המטרות של המדיומים השונים, והאופן השונה בו הם נמדדים ומוערכים, יוצר מצב של דיווח פופוליסטי על תוכן אקדמי די משמים במקרה הטוב, או דיווח שקרי של מסקנות שלא נובעות מהמחקר האקדמי בהכרח או שאינו מסוייג מספיק (כמעט מחצית מהכתבות שמציגות מחקרים אקדמיים, אינם מדויקים.
"הפער בין "תמצא כותרת מפוצצת ממאמר שמישהו אחר כתב עליו באתר אחר" ובין "הנה הדעה המבוססת שלי, שאמנם מתבססת על נתונים רעועים ועושה כמה וכמה קפיצות מחשבתיות, אבל היא עדיין מבוססת" הוא פער לא בלתי משמעותי - שניהם אולי "לא נכונים", אבל רמת הרצינות שנדרשת כדי להתייחס אליהם. מעין שני סוגים שונים של פופוליזם, במובן מסוים - גבוה ונמוך."
יד חמישית מעיתונאי
היום כבר יש שיח ציבורי על צמצום שרשרת האספקה מסיבות אקולוגיות. קנו ישר מהחקלאי! הורידו את המתווכים! זה חוסך בדלק ובמשאבים מתכלים! כל זה נכון גם לצריכת מידע. המידע שמגיע אלינו עובר בשרשרת אספקה ארוכה שמתווכת על ידי מגזינים, ועיתונאים, ולפעמים גם עיתונאים שתרגמו או דיווחו על דיווחים של עיתונאים אחרים. ככל שיש יותר גורמים בשרשרת הטלפון השבור הזה, סביר שמישהו יטעה בניסוח או יתבלבל או לא יבין מספיק בתחום, כדי לפגוע בניקיון המידע שמגיע אל הצרכן.
הצגה של מידע היא אומנות נפרדת
ויזואליזציה היא תחום במדע הנתונים שהולך וצובר שם גם כמיומנות שניתן לפתח, וגם ככישרון אומנותי מסוים. זה נכון שיש המון כלים ופלטפורמות ליצירת ויזואליזציה שמאפשרים לכל אחד להפוך סט נתונים מרתיע לדוח יפיפה ואסתטי. אבל יש אמנים שהם פשוט מעבר לכל מה שאפשר ללמוד. וזה בסדר, יש וירטואוזים בכל תחום, וכל אחד יכול להיות חוד החנית בתחום אחר. אין שום ציפייה שכל כתבה או פוסט בפייסבוק יכלול ויזואליזציה של מידע ברמה של אומנות.
אין צפייה כזאת. מה כן יש? יש צורך בשמירה על כללי הצגת מידע בסיסיים שלא נשמרים וגורמים לעיוותים משמעותיים באופן בו הקוראים וצרכני המידע מבינים את המידע ומגבשים את העמדות שלהם. אני אפילו לא נכנסת לשאלות כמו "עיצוב דעת קהל", והשפעה בכוונה של המדיה. בואו לא נכנס לתיאוריות קונספירציה ונניח שרוב הדברים הלא טובים שקורים הם תוצאה מהטמטום האנושי הרב יותר ולא מהרשעות האנושית הנדירה יותר. אבל המצב כיום הוא שכתבות בעיתון, מהדורות חדשות, ופרסומים שונים, מתהדרים בויזואליזציה בעייתית של מידע שמעוותת את משמעות הנתונים עצמם. וזו בעיה. הנה כמה דוגמאות, ואפילו עמוד פייסבוק שמוקדש לעניין.
"כמובן, שיש כאן גם "חטא" מסוים נוסף שאת לא מתייחסת אליו בכך שאת מאחדת אותם וזאת שאלת ה...נקרא לזה אג'נדה, למרות שזאת מילה מעט טעונה בימינו: מכיוון שעיתונאים לא מחויבים (בטח לא חוזית, אבל גם לא באופן בלתי מילולי בפני הקהל) בשאלה איזה סוג של מחקרים הם יציגו ויעלו ואיזה לא, יש להם "בחירה" בשאלה איזה מידע הם מתווכים ובוחרים - בין אם זה כזה שמאשש טענות שנויות במחלוקת (או "מאשש") ובין אם כזה עם מספיק מילות באזז. כלומר, נניח ומחר עולה מחקר על כך שסוציאליזם מעלה את איכות החיים או משהו - יהיו אתרים שפשוט לא יעלו אותו, לא משנה כמה הוא "מבוסס". אולי יעלה כמה ימים לאחר מכן מאמר נגד שתוקף את הממצא הראשוני, לאחר שהוא עשה מהלך אצל כמה אתרים מתחרים, אבל הוא לא יזכה לכותרת "נייטרלית" בעיתונים אנטי-סוציאליסטים."
מה המסקנה?
כל הנתונים האלה כבר נמצאים במודעות מסוימת של הציבור ושל אנשי המקצוע בתחום, וזה בהחלט נהדר. אבל בשטח הדברים מתקדמים לאט יותר. מה שזה מצריך מאיתנו, כצרכני מידע, זה לחזק את שרירי החשיבה הביקורתית שלנו, ולקרוא כתבות על מחקרים מדעיים ואקדמיים בספקנות קלה. אנחנו צריכים לחפש נקודות תורפה מסוימות בטקסט- כמו, להתעלם מהכותרת, לבדוק האם הטקסט תורגם ממקור אחר ואם לא- מה רמת ההבנה של הכותב בתחום המדובר, מי ערך את המחקר עצמו, האם המסקנה מסויגת מספיק או שהיא חד משמעית ומפוצצת מידי, והאם ההמחשות הוויזואליות של המידע שמוצג לנו יכול או מנסה לעוות את המשמעות של הנתונים עצמם.
ולסיכום- מה בעצם אני מנסה לטעון בסדרת הפוסטים הזאת?
שאי אפשר להסתמך על סטטיסטיקה מאף מחקר שבוצע אי פעם? שאסור לקרוא כתבות בעיתון על מחקרים חדשים? שהאקדמיה היא קן צרעות מסוכן ופוליטי ושכל המידע האנושי מונע מאינטרסים כלכליים ותו לא?
לא, זה לא מה שאני טוענת.
על כל קישור שצירפתי לפוסטים האלה תוכלו למצוא אחד שאומר בדיוק הפוך וכאילו מוכיח שאני טועה. העניין הוא שזה מאשש את הבעיה שאני מתארת בדיוק.
