עשרות פצועים קשה לאחר קריאת כותרת פופוליסטית- על מדד חרחור פחד לזיהוי רגישות לאינפודמיות

ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו ב"מצב חירום", מדלגים על החג התורן, כלואים בלופ של סטרס וניסיון נואש לתפקד בשגרת בלהות כזאת או אחרת ומייחלים לרגע שבו הכל ירגיש "נורמלי" שוב. כמה מיוחד ושונה. ממש טוויסט נרטיבי שלא יכולנו לצפות. 

מעניין לראות כמה מהר נעלמו הדיונים הסוערים הרגילים על AI, כאילו קרו במציאות אלטרנטיבית. מהימנות התמונות שמועברות אלינו בטלגרף לא מוטלת בספק כאילו לא כולנו התאבלו קולקטיבית רק כמה חודשים אחורה, כשגילינו שהארנבונים על הטרמפולינה הם לא אמיתיים. ידיעות חדשותיות נשלחות בווטסאפים משפחתיים כאילו אין חבורה של מהמרים בפולימרקט שמאיימים על כתבים שמפרסמים ידיעה שלא מזכה אותם בפרס. ממים ממלחמת 12 הימים משוחזרים באופן ציני כדי לתאר את האינפלציה האקספוננציאלית שאנו חווים ביכולת שלנו להתמודד עם סיכונים באמצעות אדישות.

מצבי חירום שכאלה מייצרים אי וודאות, חלקה כתופעת לוואי של כמות האירועים והמידע שמגיע אלינו מכיוונים שונים, וחלקה כחלק מהפרדה של המידע המבצעי מהשטח. הווה אומר- אנחנו לא אמורים לדעת הכל. אנחנו לא אמורים להיות חשופים לכל פיפס. אבל אי הוודאות מעלה את הצמא שלנו למידע, והמידע שכן מסופק לנו באופן רשמי מרגיש עבש ולא מספק, וכתוצאה מכך הסטנדרטים שלנו למידע בריא נופלים מהר יותר מהסטנדרטים שלנו סביב תזונה בריאה. אנחנו מוצאים את עצמנו באמצע הלילה יושבים וגוללים מבזקי חדשות לא מסוננים, צופים במהודרות שחוזרות על עצמן 24/7, ויורדים על עוגת גלידה עם קצפת. לא ביקורת, גם אני באותו מקום.

אבל הסוגייה שעולה פה ומעסיקה אותי באופן אישי היא הפציעה הנגרמת מצריכת המידע הלא בריא. נכון, דיברו כבר די הרבה על האפקט של מידע כוזב, ויצא גם לי לכתוב לא מעט על אינפודמיות וההשפעה שלהן על מידת הסטרס שלנו וכתוצאה מכך גם על מצב בריאותנו הפיזית. ההשפעה של מידע לא בריא זולגת הרבה מעבר לאינדיבידואל, היא מייצרת ממש גלי צונאמי של השפעות ברמת החברה, בעיקר כי מה שהופך קבוצה של פרטים לחברה מתבסס על הקשרי מידע. 

כלומר, נימי הדם שמחברים בנינו והופכים את השווקים, את התרבות, את הנרטיב הקולקטיבי שלנו למלאי חיים, הוא המידע שאנחנו מזרימים בנינו. ומאחר ולגלים שמשפיעים על התרבות שלנו יש את הכוח לשנות את החברה שבה אנחנו חיים והמציאות שמקיפה אותנו- המידע שזורם בנינו הוא חשוב ומהותי, הרעלה שלו היא פגיעה חמורה בכל אחד ואחת מאיתנו. כשהרבה מאיתנו חשופים לפציעות מידע שכאלה, הבריאות הקולקטיבית שלנו נשחקת. הדרך להתמודד היא לחזק את הפרטים בחברה, כך שידעו להתמודד עם מידע כוזב או פוגע באופן יעיל ובריא עבור כולם.

הנה קצת רקע על אינפודמיות- אינפודמיות במודל של נשק ביולוגי, ואיך הן משפיעות על האורגניזם החברתי. 

ומישהו טרח לאסוף רשימה של מידע כוזב שפורסם במהלך מלחמת חרבות ברזל. תודה לו/ לה/ להם.

מעגלים של פציעה נרטיבית

כשמדובר בפציעה פיזיולוגית יש מדרג מעט מעורפל של פציעה קל, בינונית, וקשה. יש מצב אנוש, ו"סכנת חיים", וכל אחד מאלו יכול להתבטא באופנים שונים. כשמדובר בפציעה נפשית אנחנו נקבל דיווח על נפגעי חרדה, ולאחר זמן מסוים אולי נקבל מספר של סובלים מתסמיני טראומה, ופוסט-טראומטיים. כשהפגיעה היא כלכלית נראה מספרים על כאלו שסגרו את העסק, פשטו רגל, חוו ירידה בשכר, או הפסידו נכסים. מעגלים נוספים יכולים להיות פגיעה בתרבות (מסגירה של מוסדות תרבות וביטול אירועים, לירידה במורל הכללי), ופגיעה בחינוך (ירידה ביכולת של תלמידים לעבור את מבחן פיזה בציון "עובר בקושי" שהיו מצליחים להגיע אליו בשנים קודמות).

בכל אחת מהקטגוריות האלו יש לנו מעגלי נפגעים, מאלו שחווים את הפציעה מיד ראשונה, למעגלי האנשים הקרובים להם המושפעים, ולמעגלים רחבים יותר שמושפעים בעקבות המושפעים. מין אפקט שרשרת כזה. שיעור המושפעים במעגלים השונים יכול לעזור בהקצאת משאבים נדרשים לטיפול ושיקום, בלעדיו אנחנו משאירים הרבה אנשים בין הכסאות באופן שפוגע בהם וגם במרקם החברה שלנו. אבל איך מודדים פציעות שנגרמות ממידע לא בריא? לצורך העניין נקרא להן פציעות נרטיביות כי הן משבשבות את תהליך הרכבת הסיפור ועלילה שלנו לעצמנו ברמה האישית והקולקטיבית.

חשיפה ויראליות של מידע כוזב

ניסיתי להעריך את מעגלי הפגיעה מפציעות אינפודמיות כאלה, ובתור התחלה להבין מה הם הגורמים השונים שיכולים להשפיע על הוויראליות של ידיעות שכאלה. המשוואה היא מאוד דינאמית, כתלות במספר הנחשפים הראשונים לידיעה או לכותרת הסנסציונית, לשעת הפרסום ביום, לניסוח עצמו של הכותרת שיכול להביא איתו סוגים שונים של קוראים, ולאופן בו הקריאה תשפיע על ההחלטה של הקוראים לפרסם ולשתף את המידע עם אחרים, וכמובן, מי הם האחרים. מידע כוזב נוטה להתפשט במהירות גבוהה יותר מאשר מידע מאומת, ומידע שגורם לנו להרגיש רגשות חזקים יותר, יעורר אותנו לשתף אותו עם אחרים יותר מאשר מידע שמשאיר אותנו אדישים. 

אם נגיד שכותרת מסוימת, משעממת ולא מעוררת רגשות במיוחד- "רופא מהצפון נעצר בחשד שגנב תרופות נרקוטיות רבות: "לשימושו העצמי"" מביאה בערך 50 קוראים מהירים שמספיקים להיכנס ולקרוא את התוכן לפני ששטף כותרות מעניינות יותר עושה את דרכו אל המכשיר שלהם. נניח שחמישה מהם, שמהווים 10%, דווקא חושבים שזו כותרת מעניינת שמעלה בהם רגשות רבים, והם מחליטים לשתף את הידיעה בקרב חבריהם. אולי במעגל השני נחשפים עוד 10 אנשים, אולי 100, מי יודע. אולי 10% מהם מושפעים באותה מידה, אולי 1%, ואולי 50%. מספיק שיהיה אדם אחד שיעביר את זה הלאה לחבורה של אחרים שעלולים למצוא את הידיעה מעניינת כדי לייצר גם מעגל שלישי, רביעי וחמישי. זוהי ויראליות מסוימת.

כותרת שמפורסמת בשעות פריים-טיים, בפלטפורמות עם צפיות רבות, בניסוחים מעוררי רגשות (בעקרון עדיף רגשות שליליים כמו פחד וכעס ובלבול וגועל, כי אלו מניעים לפעולה הרבה יותר מאשר רגשות חיוביים), יכולות להגיע תוך דקות לאלפים, ולעבור למעגלים רבים. כך מועברות "שמועות" שלעיתים מצילות חיים, לעיתים מסכנות את כולנו, ולעיתים זורעות פאניקה ובלבול מכוון או לא מכוון.

אם להוסיף למורכבות, אפשר להגיד שכותרות שונות מפעילות אנשים שונים. אנחנו כבר יודעים שיש גורמים מגינים מפני אינפודמיות (כמו מידת אוריינות מידע, סגנונות חשיבה, מידת ביקורתיות), ויש אפילו חיסונים מאינפודמיות שפותחו עוד בזמן הקורונה. בנוסף, עיתונים, מגזינים, ערוצים, ודסקאים, מקבלים כסף על רייטינג, ככה שאנחנו יכולים להגיד בוודאות שיש אנשים עם אינטרס להפצה רחבה של הידיעות שלהם, ולא בהכרח הם מחזיקים גם באינטרס של שמירה על בריאות ושלמות הנפש והקוגניציה של הקוראים והמשתפים.

פיתוח מדד חרחור פחד

פרויקטים שנתנו השראה למדד הזה הם סטרייק רייד הנהדר שעזר לנו לחשב מתי תתחיל המתקפה על אירן, סנטיוויסור, פלאג אין שמזהה חרחור פחד באינטרנט, פרויקט דומה שמצאתי בגיטהאב שמתייחס לסרטונים ומשלב גם נתוני פיטביט לזיהוי עוררות יתר, ופרויקט אחר שרץ על זיהוי שפתי באנגלית. לצורך הפיתוח עשיתי שימוש בקלוד, ובאגרגטור מבזקים.נט.

בהתחלה עבדתי על בנייה של קרולר שרץ על אגרגטור מבזקי חדשות ואוסף כל כותרת לניתוח ועיבוד- נתוני הפריט (היכן פורסם, שעות), וציון על פי אינדיקטורים לסקאלת הפחדה. הכוונה הייתה לכמת את מידת זריעת הפחד בתקשורת על סמך הימצאותן של מילים בעלות ערך רגשי מאיים, אזכור של אלימות, מוות, פגיעה, או אסון, מילים עם דחיפות גבוהה, וכו'. חשבתי שאצליח לייצר ציון אובייקטיבי לכל כותרת בהסתמך על מחוון של מילות מפתח עם ניקוד על בסיס חומרה (נניח, מילים עם ציון הפחדה גבוהה יכולות להיות "התראה", "פיגוע", מתקפות", לצד מילים פחות מלחיצות כמו "הפגנות", עימותים", "סערה") ודחיפות (מילים עם ציון דחיפות גבוה יכולות להיות "מיידי", ודחיפות נמוכה יכולות להיות "חשש" או "צפוי"). נוסחה אפשרית יכלה להיות לפי המילים עם הציון הגבוה ביותר בכותרת ולנוע בין ניסוח שאינו מפחיד ("משבר" ו-"אפשרי"), ניסוח מפחיד במידה מסוימת ("תאונה" ו-"חשש"), וניסוח מפחיד במידה גבוהה ("פיצוץ" ו-"נבחן"). 

הבעיה היא כאמור שמדובר במדד סובייקטיבי ותלוי משתנים מרובים. תחשבו כמה מפחידה הייתה הכותרת "מתקפת טילים מאירן" לפני כחודש, לעומת כמה אדישות היא עלולה לעורר בקרב אזרחים רבים כיום. המסקנה הייתה שלפני שניתן יהיה להוציא מודל אובייקטיבי, כלי שימושי מקדים יהיה מודל שמאבחן את הקורא על סמך מידת המופעלות שלו על הכותרות השונות. פרופילים שונים של אנשים יכולים לקבל ככה מבט להתנהלות שלהם מול כותרות באופן ביקורתי, ולתת להם אפשרות לעדכן את ההתנהגות שלהם בהתאם לכשלים שיכולים לנבוע מרמת המופעלות שלהם. כלומר- הכותרות יכולות להמשיך להיות מניפולטיביות או מפעילות רגשות שליליים באופן מכוון, אבל מידת הביקורתיות והרפלקציה העצמית שלנו יכולה להתחדד ולבוא למודעות ואולי לסייע לנו לפתח רמת חוסן גבוהה יותר מול המידע ששוטף אותנו.

מוזמנים לנסות ולחוות דעה בעצמכם- המודל עדיין בעבודה ככה שהערות יתקבלו בשמחה