אי שם לפני מיליון אירועים היסטוריים, כשאנשים עוד היו מודאגים "רק" מוירוס מסתורי שתוך כמה שבועות הכניס את כל העולם לסגר בפאניקה מוחלטת, התחלתי לכתוב על אינפודמיות. המושג אינפודמיה עדיין לא תפס כל כך, לצערי, אבל תמיד יש הזדמנות חוזרת מסתבר. אז הפעם- הפוסט המסכם של סדרת האינפודמיות, בו אסכם את כל הנקודות העיקריות מהניתוחים הקודמים ואדבר על האופן בו ניתן להתמגן מפני מגיפות מידע שכאלה.
מה הוא מידע
האופן שבו אני אוהבת לחשוב על מידע הוא כעל יחידות ממים שמתנהגות בדיוק כמו וירוסים. הם אמנם לא יצורים חיים בדיוק, כי הם זקוקים לפונדקאי (אנחנו), אבל הם עסוקים בהתפשטות ובמוטציה אינסופית כשהמטרה העיקרית והאנוכית שלהם היא לשרוד בכל מחיר. מם הוא המקבילה המטאפיזית של גן. אם גן מכיל את אבני הבניין של האורגניזם, אזי מם מכיל את אבני הבניין של המידע. רעיונות הם ממים, תרבויות הם ממים, בדיחות הן ממים, ידע תרבותי, שירים, סיפורים, דתות- כולם ממים.
המידע בנוי מ"גרעין" בסיסי שעליו מתווספות שכבות נוספות של רפרנסים, קישורים, הקשרים, והתפתחויות של מוטציות לאורך זמן ומקום. המוח שלנו קולט את המידע, מעבד אותו, מושפע ממנו, לעיתים גם מעורר בו התפתחויות ומוטיציות, ומעביר אותו הלאה לאדם הבא, בעצם- מדביק אותו בנגיף המידע. אם אנחנו רוצים ללכת צעד קדימה אל תוך מחוזות הספוקולציה הפרועים, אפשר לטעון כי האינפוספירה (עולם האידאות) הפילוסופי היא לא יותר מהרובד בו חיות יישיות מידע המורכבות מפולסים חשמליים שעוברים בנו וממשיכים הלאה, בלתי נראות אך משפיעות ומושפעות מאיתנו.
למידע לא אכפת את מי הוא מדביק, לא אכפת לו משלום הפונדקאי, או מה הוא יעשה עם המידע הזה. הוא סך הכל רוצה להתפשט ולהתפתח כדי לשרוד. זה כמובן לא אומר שכל מידע הוא זדוני. התוכן של אותם ממים יכול להיות רעיון לתרופה לסרטן, פתרון לאיך להגיע לעוגיות שמעל המקרר בקלות, או ניטרלי כמו השיר הבלתי נסבל שהילדות לא מפסיקות להשמיע ונתקע לי בראש.
מה הוא מידע כוזב
כפי שנכתב בפוסטים הקודמים בנושא, מידע כוזב הוא ממים "רעים" או שגויים, שעשויים לפגוע בנו כמו תוכנות נוזקה. כשאנחנו נדבקים בהם הגוף והמוח שלנו מגיב בדיוק כפי שהיה מגיב לוירוס עונתי כזה או אחר- מערכת החיסון שלנו תנסה להתמודד איתו, ואם לא תצליח נחלה.
עם זאת, לא כל מידע שגוי הוא מידע כוזב. מידע שגוי יכול להופיע כשמנסים למכור לנו משהו ולייפות את המציאות, ולפעמים מדובר בטעות או בחוסר ידע מקצועי. מידע כוזב הוא הטעיה מכוונת. הוא מגיע אלינו דרך החדשות, האינטרנט, ובשיחות עם אנשים. מאחר ובני אדם זקוקים למידע על מנת לפעול בביטחון, באותו אופן שהם זקוקים לחמצן כדי לנשום (תנסו לחשוב על "צמא לידע", שחשתם בזמן האחרון), אנחנו יכולים בקלות למצוא את עצמנו במרדף להשגת מידע מסתפקים גם בכזה שאינו מזין ואף מסוכן לנו. מידע שגוי שצרכנו עלול לבלבל אותנו, ולגרום לנו לקבל החלטות שאינן טובות לנו, או לזעזע את המערכת שלנו כך שלא נוכל לקבל החלטות כלל.
מידע שמועבר בתפוצה רחבה בין אנשים הופך ל"ויראלי", וככה מתקבלת אינפודמיה- מגיפת מידע. נמצא כי ידיעות כוזבות כמעט ולא מתפשטות באופן ויראלי מהיר במעגל הראשוני של הנחשפים אליהן, אך מתפשטות במהירות רבה יותר מידיעות מאומתות במעגלים הבאים של הנחשפים באופן אקספוננציאלי.
בתקופת הקורונה, נמצא שהתפרצות של המגיפה באזורים מסוימים התרחשה לאחר מידע כוזב שהופץ באותם אזורים, מה שכנראה גרם לאנשים שונים לצאת מהבית, להגיע למקומות עם הרבה אנשים, ולהפוך את מגיפת המידע למגיפה ביולוגית. כלומר- לא רק שמגיפת המידע משפיעה עלינו ברמה המטאפיזית, היא גם זולגת למרחב הפיזי עצמו. כיום אנחנו יכולים להרגיש את זה בהתראות שגויות של פיקוד העורף לכניסה למקלטים- המם המוסכם של צליל ההתראה של פיקוד העורף בלבד יכול להציף אותנו באדרנלין.
נגיף המידע הכוזב משפיע על ההתנהגות שלנו, ובדומה לווירוסים, יקנה לנו התנהגויות שיובילו להמשך התפשטותו- בדרך כלל נשתף את המידע מתוך הנטייה האנושית להזהיר אחרים, בדיוק כמו שווירוסים יכולים לפתח שיעול שיעביר אותם במהירות בין אנשים. כשמידע שצרכנו אינו בריא לנו, אנחנו נגיב בדיוק כמו אחרי שאכלנו קינוח מוגזם: הגוף מתקשה להתמודד עם החומרים שהוא הוזן בהם. החברה האנושית פועלת כמגה-אורגניזם, וכאשר הרבה מאיתנו צורכים מידע כוזב שהופץ במטרה להפחיד אותנו, לאיים עלינו, או לבלבל אותנו, החברה כולה תרגיש כמו במחלה.
איך מתמגנים ממגיפת מידע ומידע כוזב?
מגיפות מידע לא משפיעות על כולם באותו האופן. אנשים שנוטים לשאול פחות שאלות, ופחות משתמשים בשרירי החשיבה הביקורתית שלהם, יתקשו יותר לזהות ידיעה חדשותית כוזבת, או בעלת תוכן מתעתע. אם השרירים האלו לא חזקים מספיק, יהיה לנו קשה להילחם בנגיפי המידע ביעילות. בדיוק כמו במערכת החיסון שלנו– שרירי החשיבה הביקורתית שלנו יכולים להגן עלינו מחדירה של נגיפי מידע כוזב.
אם ננסה לחשוב על דרכים לחסן את החברה שלנו מפני מידע כוזב יש כמה אפשרויות. סוכני מידע יכולים להיות האנשים שחושפים מידע כוזב לכלל. חשיפה שכזאת, כאשר היא מהירה יחסית, יכולה לנטרל את האמינות של המידע ולפגוע גם בויראליות שלו וגם בהשפעה הפוטנציאלית שלו. מצד שני, נמצא שיותר מידי חשיפה של מידע כוזב מערערת את האמון של אנשים גם במידע מהימן. חשיפה למידע בריא אמין וברור באופן קבוע, יכולה גם היא לסייע במאמץ. גם אם אדם כבר ייחשף למידע כוזב, אך יחזיק במידע מהימן עוד לפני כן- הוא יצטרך לעבור תהליך של עיבוד מחדש כדי לקבל את ההשפעה המזיקה של המידע הכוזב.
אמנם הדרך הטובה והיעילה ביותר לחזק את המערכת החיסונית האישית של כל אחד מאיתנו, ומתוך כך גם את המערכת החיסונית הכללית, הוא לפתח את שרירי החשיבה הביקורתית שלנו. ועל כן, זה הזמן לעבור לדבר על כללי היגיינת מידע שיעזרו לנו בכך.
כללי שמירה על היגיינת מידע
דיאטת סינון מידע
המוח שלנו בנוי מבחינה אבולוציונית לשים לב לפרטים חדשים שצצים והמיקוד שלנו דועך על פרטים שאינם טריים. בנוסף, התראות רבות ומידע רב שמציף את תשומת הלב שלנו גורם לנו להעמיק פחות בכל מסר שכזה, לנדוד ממסר למסר, לפספס דברים רלוונטיים ולהגיע למידע שטחי שאולי מבזבז לנו את הזמן.
כדי להפוך את הקשב שלנו ליותר סלקטיבי ישנם כמה דגלים אדומים במידע שאנחנו יכולים לשים לב אליהם ולנפות את התוכן שאינו בריא או רלוונטי אלינו. בדיוק כמו קניות בסופר והימנעות ממצרכים שיש עליהם תווית אדומה על תכולת סוכר או נתרן גבוהות מידי, אלו כמה דברים ראשוניים לזיהוי מידע שעלול להיות כוזב:
מהיכן קיבלנו את המידע– אתר שולי, אתר או ערוץ חדשות רשמי, אתר של מוסד או ארגון, פוסט רנדומלי בפייסבוק. כאשר מגיע אלינו מידע מפלטפורמת פרסום לא מוכרת, עדיף לסנן את התוכן ולא להסתמך עליו.
מי הדובר- אם הדובר הוא אדם רנדומלי מהשורה, שלא בהכרח מבין בתוכן הכתוב ברמה מקצועית, כדי לשים לב לכך. עם זאת, גם אם אדם מומחה בתחומו, יש לשים לב שהפרסום לא ממומן או מגמתי ונוטף אג'נדה, ולפעמים המידע פורסם אך ללא סמכות למסירת מידע שכזה.
אנושיות התוכן- נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון בזמנים אלו היא מידע מג'ונרט, שיכול להסתוות כמידע אמיתי. תמונות של AI, תגובות של בוטים, ועוד כל מיני שטיקים באמת מיותרים שהטכנולוגיה הזאת הביאה לפתחנו- רצוי להתחיל כל התייחסות למידע עם התהייה לגבי אנושיותו של התוכן.
פופוליזם- כותרות פופוליסטיות נוטות להיות בראשן של כתבות עם תוכן הרבה פחות חד משמעי. כשהתוכן בכותרת ובגוף הטקסט של כתבה אינה מתואמים, סותרים, או שהכותרת הראשית אינה נתמכת בתוכן בהמשך- עדיף לעבור הלאה.
מקורות וציטוטים- כשזהות המקורות והציטוטים עמומה, או שאין בכלל מקורות ולא ברור מי מצוטט, מאיפה הם קיבלו את המידע, האם אפשר ללכת להתחקות אחר המקור, ולהעריך את נקודת המבט שלט- זה לא מידע שניתן להסתמך עליו.
גם אם אנחנו בוחרים לצרוך ג'אנק פוד חדשותי, רק הידיעה מראש שהתוכן הוא ג'אנק ולא ארוחה חדשותית מאוזנת ובריאה- תוכל להקל על ההשפעות של צריכת מידע מזיק.
הערכת מידע מיטיבה
נניח שכבר קיבלנו מידע ממקור מהימן, וסיננו ממנו את כל הפלאף ורעשי הרקע המסיחים. נשארנו עם שורה תחתונה ברורה ונוחה לעיכול. סיימנו? לא ולא. גם עיכול המידע במוח שלנו צריך להיעשות באופן שתומך בבריאות שלנו ובשרירי החשיבה הביקורתית. הנה כמה שאלות שכדאי שפשוט יעלו לנו בסדר כזה או אחר כשאנחנו מעריכים מידע-
מהימנות ונכונות המידע- על מה המידע הזה מתבסס, האם הוא מאומת? האם יש לנו דרך להגיע למקור ולבדוק אותו? חשוב לבדוק את התוקף של המידע (למשל, לא לרוץ למקלט על התראה שמתקבל בשעה 10:30 על בסיס אזעקה שהייתה בשעה 07:00 בבוקר). דברים יכולים להשתנות לאורך זמן. בנוסף, חשוב לשים לב האם המידע רלוונטי לנו באופן אישי. העובדה שיש סופה באוסטרליה רלוונטית למי שגר שם ולא לי.
מה הן נקודות המבט שמשחקות פה- אין מידע ניטרלי, גם מבזקי החדשות וגם הרכילות ששמענו מהשכנה במרפסת. המוסר מגיע עם נקודת מבט משלו, ואנחנו מגיעים עם ההתניות הקוגניטיביות שלנו שמשפיעות עלינו ועל האופן שבו נבין את התוכן. למשל, אנחנו יודעים שערוצי חדשות מסוימים ייטו לידיעות מסוג מסוים או בגוון שמזוהה איתם. אין דרך באמת לנטרל את הגורמים המשפיעים האלה לחלוטין, אבל מודעות לכך שהאופן שבו דברים נאמרים לנו והאופן שבו אנחנו תופסים אותם אינם בהכרח אבסולוטיים.
האם התוכן מתאר מציאות חד מימדית או מציאות מורכבת- כדאי באופן כללי להימנע ממידע שהוא מגמתי. ראייה של שחור-לבן מפספסת בדרך כלל את הגוונים ואת הרזולוציה המורכבת יותר של העובדות. המציאות היא לרוב לא שחורה או לבנה, ולעיתים היא בכלל בסקאלת צבעים אחרת לגמרי ששני צדדי הויכוח לא לקחו בחשבון בכלל. אפשר להעלות שאלות נוספות על כך שמפרקות את הטענות החד-סתריות כדי לגלות את התמונה הרחבה יותר.
כשאנחנו ניגשים למידע חדש אפשר לשאול את עצמנו ולסכם לעצמנו- מה השורה התחתונה, מה אני לוקח מהתוכן הזה, אם הייתי צריך לסכם את הדבר המהותי ביותר שנאמר לי כרגע במשפט אחד- איך הייתי מנסח אותו. כל השאלות האלו יכולות לסייע לנו במציאת העיקר.
עיבוד מידע לפעולה
המטרה שלנו בעיבוד המידע הוא להבין איפה המידע שצרכנו כרגע פוגש אותנו. פה יש צורך בהכרות עצמית מסוימת, למשל-
איך המידע החדש מתחבר למה שכבר ידעתי- האם הוא משנה משהו בידע שהיה לי עד כה? האם הוא סותר אותו? מידע שסותר את העמדה הראשונית שלנו לא בהכרח מעיד על כך שאנו טועים, במיוחד כשמדובר בעמדות. מה שכן, בשלב שאנחנו מגבשים עמדה כדאי גם לכלול את השאלה- איזה מידע ישנה את דעתי? אם אין שום דבר שיכול לשנות אותה- זו לא עמדה מבוססת ככל הנראה.
איך המידע החדש גורם לי להרגיש- האם תגובה מסוימת שלנו למידע משרתת אינטרסים של מישהו או שמוסר המידע בנה על כך שארגיש באופן מסוים או שאפעל בהתאם לרגשות מסוימים שהמידע מעלה? התוכן שאנחנו מקבלים הרבה פעמים בנוי בצורה כזאת שתניע אותנו לפעולה או לגיבוש עמדה מסוימת.
הערכת סיכונים קצרה- מה אם הרושם שגיבשתי הוא מוטעה, או מה אם המידע הזה מוטעה/ כוזב? האם טעות בנושא הזה היא משהו שאוכל להתמודד איתו אם אפעל בצורה שגויה? לפני שפועלים רצוי לשקול את המידע שעליו הסתמכנו לפני קבלת ההחלטה.
לסיכום
כל מידע מגיע אלינו ממקור מסוים, וגם המקור וגם אנחנו מתקיימים בתוך סביבה אנושית בעלת הקשרים תרבותיים, סוציולוגיים, והיסטוריים שונים. המידע שזורם אלינו מכל כיוון עלול ויכול להדביק אותנו גם במידע כוזב. כשאנחנו צמאים למידע, אנחנו לעיתים משקיעים פחות בהיגיינה שלו, וצורכים גם מידע שעלול לסכן את בריאותנו הפיזית והנפשית. כמות המידע הכוזב היא אינסופית, וההשלכות שלה יכולות להיות הרסניות. היגיינת מידע זה כלל חשוב ביותר לתרגל בעצמנו ולהנחיל אותו לאחרים.
אז איך שומרים על היגיינת מידע?
מסננים מקורות מידע לא מהימנים
מסתכלים בעיקר על המידע העיקרי שעולה מהתוכן ופחות על העטיפה
מוודאים שיש לנו את כלל הפרטים הרלוונטיים לנו
בוחנים את נקודות המבט השונות ואיך הן צובעות את המידע שקיבלנו
נבין את התגובות הרגשיות שלנו למידע לפני שאנחנו פועלים
ותמיד ניקח בחשבון שהמידע שצרכנו יכול להיות מג'ונרט, כוזב, או סתם לא מדויק.
