גרפים הם עניין מתעתע. הרבה פעמים אנחנו נסתכל על היסטוגרמה כזאת מפונפנת שמצביעה על מגמה ברורה לכאורה בטווח זמן מסוים, מבלי לקחת בחשבון ששינוי של טווח הייחוס יכול להציג לנו מגמה הפוכה לחלוטין. למוח האנושי קל יותר להסיק שתהליך שהחל מתפתח באופן לינארי, מגמת צמיחה או צניחה קבועה לאורך הזמן, בלי שינויים, תנודות או תהפוכות ש"מלכלכות" את התמונה. לדוגמה, אם הייתם חיים בזמן מגפת המוות השחור ומסתכלים על גרף אוכלוסיית העולם הייתם בטוחים שהאנושות בדרכה להיכחד, מבלי לדעת שבמבט רחב יותר' האירוע הזה הוא סך הכל אנקדוטה בתוך מגמה הפוכה לחלוטין.
כל זה כדי לומר- נכון, המגמה הכללית והרחבה היא התפתחות טכנולוגית של האנושות בכיוון אחד באופן חד משמעי, מימי המצאת הגלגל ועד לחיבור שלו למונית אוטונומית. מצד שני התהליך הזה יכול להיות רצוף בטרנדים הפוכים ואנקדוטות לא פחות מעניינות, עם רעיונות חתרניים ומרידה מרתקת בזרם הבלתי פוסק של חדשנות. אז הפעם- בזמן שהשיח הציבורי מתמקד בהתפתחות הטכנולוגית סביב בינה מלאכותית, אנחנו נעצור לרגע להתבונן בתנועת הנגד שמתבשלת לה במחשכים.
על מרדנים ומחזור החיים של אימוץ טכנולוגיה
אמיל דיורקהיים, איתו נפגשתי לראשונה בתיכון במגמת קרימינולוגיה, ושאותו אני מאשימה בנטיות המרקסיסטיות שלי, היה גם אבי הסוציולוגיה. הוא ראה את החברה כאורגניזם, ואת סוגי האנשים השונים ומאפייני ההתנהגות שלהם סביב מטרות מוסכמות חברתית ודרכי השגתן, הטענה היא שמגוון הטיפוסים הוא פונקציונלי לתפעול המערכת הקולקטיבית. והחלוקה היא כזאת:
אלו שמאמצים גם את המטרות שהחברה מציבה להם כראויות וגם את האמצעים להשגתן הם הקונפורמיסטים. אם המטרה היא לגור בבית יפה, הקונפורמיסט יעבוד קשה וירכוש ספה מרשימה.
אלו שמאמצים את האמצעים אך ללא התשוקה הבוערת להשגת המטרות הם הריטואליסטים. הם יילכו לעבודה, ירוויחו כסף, אבל לא בהכרח ירכשו בו ספה, או ספרייה, או תמונה.
אלו שמאמצים את המטרות ולא את האמצעים, הם החדשנים. הם ימצאו את הדרכים שלהם להשיג ספה מפוארת גם בלי לעבוד קשה. אולי יאספו אחת מאימהות לא אוגרות ואם צריך לא יבחלו גם בלגנוב אחת. המטרה משרתת את האמצעים.
אלו שלא מאמצים את המטרות ולא את האמצעים הם הנסגנים. הם זנחו את השתתפותם הפעילה בחברה, הם נמצאים בשוליים שלה, ולא טורחים להשתלב בה. הם עלולים למצוא את עצמם כקורבנות לשלל חוליי החברה, וללא ספה כלל.
אבל הטיפוס המעניין ביותר הוא המרדן. בדומה לנסגנים, גם המרדנים הם זנחו את המטרות והאמצעים, אבל בשונה מהם הם לא נשארו בריק, אלא קבעו לעצמם מטרות משלהם, עם אמצעים משלהם להשגתם. הם לא רוצים בית יפה לגור בו, הם גרים בטריילר ליד אגם. אין להם ספה, יש להם ערסל בגינה. והם לא עובדים, הם מקבלים תשלום בדאנה.
כשאנחנו מסתכלים על תיאוריית מחזור החיים של אימוץ טכנולוגי צצים 5 טיפוסים אחרים. יש את הממציאים, המאמצים המוקדמים, הרוב המוקדם, הרוב המאוחר, והמאמצים המאוחרים. זאת תיאורייה יחסית מוכרת וכבר יצא לי להיתקל בניתוח שלה לכך שהממציאים בחברה הם האוטיסטים, המאמצים המוקדמים הם המשפיענים, הרוב המוקדם הוא הנורמיז, ולאחריהם מגיעים בומרים. אבל אולי יש דרך לראות את התיאוריות האלו משתקפות אחת בשנייה.
הקונפורמיסטים של דיורקהיים הם הרוב המוקדם, שמאמץ את הפתרונות יחד עם רוב החברה, הריטואליסטים מצטרפים כרוב המאוחר מכורח הציפייה החברתית, והנסגנים בשולי הפעמון הם המאמצים המאוחרים. החדשנים במקרה הזה הם המאמצים המוקדמים, אלו שמזהים רעיון פורץ דרך ומוצאים את האופן בו הוא יכול לקדם את המטרות שלהם. והמרדנים? המרדנים ככל הנראה נטשו את הפתרונות הקיימים שמובילים אותם למטרות שהם לא בחרו בהן. הם חיים את חייהם בניסיון להגיע למטרות משלהם ומידי פעם בתהליך הזה הם עשויים להמציא משהו שמדביק אחרים, ויוצר טרנד חדש באופן ויראלי שרלוונטי לכל השאר.
טכנולוגיות נזנחות והתפוצצות של בועות הייפ
ההיסטוריה רצופה בטרנדים טכנולוגיים שנזנחו. חלק נזנחו כתוצאה מבלאי מהיר של הפתרון לטובת פתרונות מוצלחים יותר (פקס, מיני דיסק, זימוניות), חלק נזנחו באיטיות כשהטכנולוגיה סביבם עברה עדכוני תוכנה שוב ושוב עד שהפכו ללא רלוונטיים אל מול הפתרונות הטובים יותר (טלפון קווי, דיוידי, מכוניות עם גיר ידני) וחלק נזנחו כי על אף הפוטנציאל הגלום בהם- הם לא סיפקו את הצורך האמיתי.
אחת מהדוגמאות המשעשעות לכך הם משקפי גוגל. בשנת 2014 ההייפ סביב משקפי גוגל היה עצום. לכאורה היה לנו פה את כל המצרכים הנדרשים למתכון מנצח- מוצר טכנולוגי פורץ דרך, שמבטיח חוויה עתידנית ופונקציונלית, מטעם חברה עם שם מוכר וידוע עם מוניטין של "הם יודעים מה הם עושים".
בשנת 2015, רק שנה לאחר היציאה לשוק, המשקפיים פחות או יותר נגנזו. התגובות מצד הציבור היו מאוד שליליות, יש טענות סביב המחיר המוגזם, אולי גם החשש מסוגיות של פרטיות, אבל בואו- כולנו יודעים שהסיבה האמיתית לכישלון הזה הוא שהרכבה של משקפי גוגל גרמו לך להיראות כמו חנון עצום ולא בקטע מודע לעצמו ומגניב, יותר בקטע מעט קריפי ומרתיע. השוק אמר את דברו.
אז כן, לפעמים המשתמשים עצמם מצביעים בידיים וברגליים על אילו טכנולוגיות יתפסו ואילו לא, קצת כמו הסקרים שמצביעים על כך שבני דור ה-Z נוטים לא לסמוך כלל על מכוניות אוטונומיות ולא ירכשו אחת גם כאשר הם חוששים מנהיגה בעצמם. ולפעמים? לפעמים ההייפ הוא מעט מלאכותי, ומעט מנופח יתר על המידה באופן לא פרופורציונלי לשימושיות בפועל, כמו במקרה של האינטרנט של הדברים.
האינטרנט של הדברים, היא גישה טכנולוגית שהתפתחה בעשורים האחרונים שקיבלה יותר ויותר הייפ ככל שמכשירים "חכמים" שמחוברים לאינטרנט הפכו לשכיחים יותר. בשנת 2014 למשל, צצו כל מיני תחזיות שכיום שמורות רק לכתבות שמתרפסות לרגלי חברות ה-AI, על צמיחה אינסופית ומהירה בשנים הקרובות, ושממש עוד רגע- הנה, זה כבר כאן- כל הבתים שלנו ידעו לדבר עם הרכב ועם הצמידי כושר שלנו, והמים בקומקום ירתחו לפני שנגיע הביתה והאורות ידלקו בדיוק כשנחנה, והדלת תיפתח באופן אוטומטי כשתזהה את הנעליים החכמות שלנו מתקרבות. חברת הטכנולוגיה סיסקו צפתה שהשוק של האינטרנט של הדברים יהיה בסדר גודל של 14 טריליון דולר בשנת 2020. בפועל העלייה היא מאוד איטית, ובשנת 2025 לא מדובר על שוק של טריליון 1 אפילו. יש כל מיני תירוצים על ההשפעה הממתנת של הקורונה, אבל בחייאת- תירוצים בשירותים. אם כבר הקורונה הייתה צריכה לעשות אפקט הפוך. האמת היא כזאת- מדובר בהשקעה כספית לא מבוטלת כדי שהמיקרו ידבר עם הטוסטר. ועד כמה שאני תומכת בחיי החברה של הטוסטר שלי, בכלכלה הזאת אני אעדיף להשקיע את הכסף שלי בלקנות פירות אורגניים.
כן ראוי לציין שהאינטרנט של הדברים לא נעלם. כלומר, עדיין מדובר בשוק מתפתח, אבל בועת ההייפ שבזכותה חברות פשטו רגל- התפוצצה. כיום ניתן לראות טרנדים של האינטרנט של הדברים דווקא באופן פרקטי וסולידי הרבה יותר. פחות מקררים מדברים ויותר מערכות אינסטלציה חכמות, פחות משקפי גוגל שמדברים עם צמידי פיטביט ויותר כבישים חכמים שמדברים עם רשת הרימזור, פחות דלתות ננעלות ומנורות נדלקות ויותר חקלאות טכנולוגית מתקדמת. כלומר- הטכנולוגיה לא התמוססה, אלא מצאה את דרכה להישאר שימושית ורלוונטית ומסייעת במקומות הנדרשים לה באמת, איפה שהיה שווה להשקיע בה כסף וזמן. אחד המקומות המתקדמים בעולם לטכנולוגיה הזו כיום הוא דווקא אתיופיה. נאחל להם המון בהצלחה.
מכישלונות מקריים לתנועת נגד מכוונת
מחקר שנערך אי שם בשנות ה-90 על אימוץ של טכנולוגיה מסייעת לבעלי מוגבלויות מצא שכ-30% מהמוצרים נזנחו לחלוטין כתוצאה מאי-הלימה עם הדעות של המשתמשים, מורכבות גבוהה של תפעול הפתרונות, ביצועים נמוכים של המכשירים, ונוקשות של הפתרון כך שאינו מתאים לצרכים המשתנים לאורך הזמן. אכן מדובר במסקנות בנות 30 שנה, אבל כוחן עדיין תקף, כי העניין הוא לא הטכנולוגיות עצמן, אלא העקרונות המנחים לאימוץ שלהן- מה בעצם גורם לאנשים לדפדף הלאה.
וכאן אני חוזרת בחזרה לעולם התוכן של האינטיליגנציה המלאכותית. לכאורה, טכנולוגיה מתקדמת במהירות שמספרים לנו בתקשורת שהיא הולכת לקחת לנו את העבודה, להיות המהפכה התעשייתית הבאה, ולשנות סדרי עולם. זה לא שזו תצפית מנותקת מהמציאות ומהפוטנציאל, כמו שהיא מנותקת מהשטח. בפועל, אנשים ברחוב מדברים על דיטוקס דיגיטלי, רוכשים טלפונים טיפשים בכמויות שהולכות ומסחררות את התעשייה, ואומנות ויצירה שנושאות את התו "יצירה אנושית" צצות כמו אוכל אורגני בפרדס חנה. הדורות הצעירים יותר הגיעו לרוויה מכמות המידע והעומס החושי עוד לפני שסיימו יסודי, וכיום הם עושים כל שביכולתם לצמצם את הגירויים למינימום, ומעריכים תקשורת פנים אל פנים. כמובן שהתנועה הזו מייצרת שוק משל עצמה, ככה שבעצם אין מפסידים רק מתעשרים.
אבל עולה השאלה- האם הבוטים הקיימים מתחשבים בדעות של השוק? מתפתחים עם הצרכים של אנשים מהשורה? שימושיים באמת למישהו שלא רוצה סתם ליצור קליפ שלו בסגנון ג'יבלי? והאם המערכות האלו באמת יכולות לפתור קשיים יום-יומיים של אנשים שעסוקים בלשרוד ברמה הבסיסית ביותר? או שבעצם אנחנו צופים בעוד בועת הייפ לא פרופורציונלית שמנתקת את עצמה כל כך מהשטח עד שתנועות הנגד הקטנות יגחיכו אותה ויזנחו אותה לחלוטין? אולי הטענה חוזרת לטיפוסים התיאורטיים, ובעצם המרדנים שנוצרים בימים אלו מתנועת הנגד ושמים לעצמם מטרות משלהם, יצליחו להביא פתרון שונה לחלוטין שיסחוף את העולם בויראליות? ואולי האנקדוטה הקטנה הזאת, שמהווה את תזוזת הפנדולום הרחק מהמירוץ הטכנולוגי, תצליח בכל זאת להטביע את חותמה על ההיסטוריה האנושית באופן שינציח את האותנטיות וייתן את ההצדקה להמשך האנושיות האורגנית אל מול המכונות?
