מסע אל תוך הגרעין התורשתי של המידע

מאת: אחוה יאלר צוריה, מידענית

זהו הפוסט השני בסדרת הפוסטים על אינפודמיות. מוזמנים לקרוא את הפוסט הראשון שמסביר באופן כללי יותר מהי אינפודמיה.

בניסיון להבין את מושג האינפודמיה, וההקבלה שלה למגיפה, רציתי להבין את ה-DNA של המידע, מה המבנה הכי בסיסי שלו וכיצד הוא מתנהג ברמת התא. באותו אופן שווירולוגים חוקרים נגיפים כדי להבין מגיפות, הבנה של גורמי תורשה של מידע תוכל לסייע לנו להבין אינפודמיות.

משכפל ראשון- גנטיקה

מהו בעצם אורגניזם? יש כל מיני הגדרות ובאקדמיה מבלים כבר שנים בוויכוחים על מה שייך להגדרה ומה לא, אבל בגדול, יש לכאורה על כמה מאפיינים: זה גדל ומתפתח, זה מתרבה, יש לו חילוף חומרים כלשהו, ויש לו מטען גנטי.

יש יוצאי דופן, הנגיפים לדוגמה, לא מקיימים חילוף חומרים ולא מתרבים מחוץ לתא פונדקאי שמאפשר את קיומם. נגיפים (ווירוסים) הם פשוט מטען גנטי מרחף בתא בודד שהמטרה שלו מאוד ברורה- להיכנס לתא פונדקאי, להתרבות, ולהמשיך את הקיום התורשתי שלו, בכל מחיר.

אותו מטען תורשתי אורגני הוא הגן. מי שהצליח להישאר ער במהלך שיעורי ביולוגיה בחטיבת הביניים בוודאי זוכר מושגים שנזרקו לאוויר כמו "מיטוזה". אבל לצורך אלו שפספסו- גרעין התא מכיל רצפים גנטיים שמסודרים יפה בתוך כרומוזומים, ובתהליך השתכפלות התא, משוכפל גם הרצף הגנטי ומועבר לדור הבא. אותו רצף קובע את צבע העיניים שלנו, את הגובה שלנו, את מחלות הנפש שלנו, ואת העדפותינו.

תיאורית האבולוציה של דארווין גרסה בין השאר, כי כאשר מתקיים מגוון גנטי רב (נניח, פרפרים בצבעים שונים), ותהליך של ברירה גנטית (כל הפרפרים בצבע מרקר צהוב נאכלו על ידי ציפורים כי היו בולטים מידי), הצאצאים של השורדים יהיו בעלי מטען גנטי שמתאים יותר לתנאי החיים בסביבתם (פרפרים בצבעי הסוואה).

אבל מה אם תהליך תורשתי מתרחש לא רק בקרב אורגניזמים ונגיפים, אלא גם בהעברה תורשתית תרבותית?

משכפל שני- ממטיקה

מידע הוא מונח קצת מעורפל. מידע הוא קצת כמו אוויר: הוא נמצא סביבנו ובתוכנו כל הזמן ונע ממקום למקום, אנחנו לא בהכרח רואים אותו אך נושמים אותו כל הזמן. לדוגמה- מישהו סיפר לנו בדיחה לא מציקה במשרד, אנחנו "שאפנו" אותו למוח שלנו, ולאחר מכן סיפרנו את אותה בדיחה בארוחת הערב ובעצם "נשפנו" אותו על בני ביתנו. תהליך השאיפה והנשיפה הזה של נתונים הוא העברת מידע.

כאשר עורכים הקבלה בין מגיפה נגיפית ומגיפה של ידיעות כוזבות, בעצם משאילים את השדה הסמנטי מתחום הביולוגיה לתיאור תופעה שאינה ביולוגית. כלומר, מתייחסים אל מידע באופן מטאפורי כבעל מבנה אורגניזמי מסוים. מאחר ומידע הוא לא באמת אורגניזם, והוא לא עונה על כל ההגדרות של אורגניזם, ניתן להקביל אותו לנגיף- שניהם בעלי מטען תורשתי מסוים, ושניהם מסוגלים להתפתח, לגדול ולהתפשט באמצעות פונדקאי.

אך מה הוא אותו מטען תורשתי הקיים במידע? ריצ'רד דוקינס בספרו "הגן האנוכי" תיאר מטען תורשתי רעיוני, שמכיל שבריר של קונספט תרבותי תיאורטי, המסוגל לעבור ממוח אנושי אחד לאחר, להתפשט, לצמוח, להתפתח, ולהשתנות. הוא קרא למטען הזה "מם" (meme על משקל המילה gene). הממים הם אבני הבניין של התרבויות האנושיות בעולם. הם מתבטאים במשמעויות הסימבוליות שאנשים נותנים לסיפורים, סמלים, תמונות, אימוג'ים, הבעות פנים, צלילים, צבעים, וכדומה.

הטענה היא שרעיונות תרבותיים מפיצים את עצמם בדומה לאופן שמופץ מידע תורשתי גנטי- קיומו של גיוון, תהליך של ברירה, והעברה של המידע שנברר ונמצא כמתאים ביותר לדור הבא. אותם רעיונות עוברים מאדם לאדם, "מדביקים" אותו במטען התורשתי של התרבות, חווים לעיתים מוטיציות המייצרות גיוון נוסף, והרעיונות האדפטיביים ביותר שנבררו, כמו באבולוציה האורגנית- שורדים לאורך אלפי שנים (דתות, מנגינות, תמות בסיפורים).  

לתחום המחקר הזה אגב, קוראים ממטיקה, ופעם בכמה שנים יוצאת איזו ביקורת שמלגלגת על התיאוריה ונעלמת לה. הנה ראיון קצר שמסביר את התחום.

פייק ניוז הוא נגיף בעל מטען תורשה ממי

בני אדם מסוגלים להעביר ביניהם רעיונות באמצעות שברירי מידע כל כך מצומצמים ומרומזים, ואפילו התמונה הלכאורה חסרת משמעות הבאה, טומנת בה סיפור רקע שלם עם משמעויות מורכבות:

כיום האינטרנט מאפשר לרעיונות לנוע במהירות ובחופשיות. המון מידע מגוון מופץ, בני אדם בוררים את המידע המתאים ביותר, והוא זוכה לעבור התפתחות בתהליך תורשתי. חלק מהמידע הזה מבוסס ואמין, חלק לא, חלק התווסף והתפתח באופן טבעי וחלק הוכנס לזרם הנתונים באופן מכוון- לעיתים במטרה זדונית. 

על פי תיאורית הממטיקה, ידיעות כוזבות, כמו כל פריט מידע אחר בעולמנו, הן בעלות מטען תורשה ממי, והן מהוות מקבילה לנוזקות ביולוגיות כמו נגיפים. אם הולכים בקו הזה, המידע יועבר בין תאים פונדקאים- אנשים במקרה הזה, יתרבה ויתפתח מתוך צורך אדיר להתפשט ללא קשר לתוצאות ההתפשטות. נגיף הפייק ניוז ישפיע בתורו על התנהגות הפונדקאים שלו, ובדומה לנגיפים ביולוגיים, יקנה להם התנהגויות שיובילו להמשך התפשטותו (כמו התפתחות שיעול המעביר את הנגיף הלאה לפונדקאי הבא).

ייתכן ועל פי ההיגיון הזה, פייק ניוז שלא יתאימו את עצמם לסביבה, יהיו חזקים מספיק להסתגל לשינויים, או לא יעודדו מספיק את הפונדקאים שלהם להפיץ אותם, פשוט יכחדו וייעלמו. ייתכן ואם נצליח להבין את המכניזם שעובד מאחוריי תהליך ההתפשטות של נגיפי מידע, נוכל לרתום את ההבנה הזו על מנת להילחם בפייק ניוז.