פותחת חזית מול מגדל השן- והפעם: מי בוחר מה נחקר באקדמיה?

לפני שנים, אל תתפסו אותי בדיוק כמה, אבל נצמצם את זה לעשור האחרון, למדתי באוניברסיטה. אני יודעת שהיום זה כבר לא כזה עניין (נשים מהוות את רוב הלומדים באקדמיה, ובשנת 2012 46% מתושבי ישראל היו בעלי תואר אקדמי אחד לפחות- מקום שני בעולם)- ועדיין- ברמה מסוימת זה מפתיע אותי שישבתי לאורך תואר שלם, ואז עוד חזרתי ועשיתי תואר נוסף. מפתיע בעיקר בגלל חוסר ההלימה שלי עם המערכת האקדמית. 

באותה תקופה שוטטתי די הרבה באתר אמריקאי שנקרא Cracked.com, שהוא אתר קומי בעיקרו (וממנו לקחתי את רעיון הוספת התמונות לפוסטים היבשים שלי), אך הכיל גם כתבות די מרתקות על נושאים רחבים בשיטת הקליקבייטים של באזפיד (19 זוגות סלבריטאים משנות ה-2000 שאתם בטח בכלל לא זוכרים שהיו יחד) רק עמוקות יותר ומגובות בנתונים מהימנים. אחת הכתבות האלו עסקו בבעייתיות של מחקרים אקדמיים, והיא נתנה לי השראה לשתף אחרים בנושא הזה. בפרויקט הקרוב אני אעסוק באופן בו הידע המדעי והאקדמי שלנו מיוצר ומנוהל. 

זה הולך להיות פרויקט די ארוך, כי קיימות די הרבה בעיות, שמלוות אותי גם היום מחוץ לאקדמיה, אז הישארו סבלניים.

פרק א'- מי בוחר אלו נושאים נחקרים

בואו נתחיל בהתחלה- בחירת נושא המחקר.

בכל שנה מתבצעים מחקרים אקדמיים מסביב לעולם בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה (יש חוקרים שמפרסמים 70 מאמרים בשנה). זה המון המון מחקר. אולי אפילו יותר מידי, לטענת אנשים מסוימים. אבל בואו נניח לרגע שאתם בעצמכם חוקרים באקדמיה.

ברכותיי! הגעתם לרגע המיוחל בו סיימתם את התארים המתקדמים שלכם, הגשתם את הדוקטורט, והתקבלתם לעבודה בתחום הידע שבו התמחתם. ברוב המקרים העבודה היום -יומית שלכם תכלול תמהיל של עבודת הוראה לסטודנטים צעירים יותר, עבודת מחקר, והתעסקות מנהלתית. חלקכם ימשיכו להעמיק ולחקור את הנושא שעליו כתבתם עד כה, איזוטרי ככל שיהיה, חלקכם ישתף פעולה עם חוקרים אחרים בתחום או בתחומים משיקים, וחלקכם יבצע את העבודה השחורה של מחקרים שמנוהלים על ידי חוקרים בכירים מכם. מעט מאוד מכם ישחזרו מחקרים שנערכו בעבר (וגם מי שכן יפעל לשחזור מחקר קיים- כנראה לא יצליח לקבל את אותן תוצאות, אבל על זה בפרק אחר).

לא משנה באיזה אופן תבצעו את המחקרים שלכם, נושאי המחקר לא יבחרו באופן אקראי ולא בהכרח על פי מה שמתחשק לכם. מחקר אקדמי תלוי- כמו הרבה דברים אחרים- בכסף. ובעוד קצת כסף. בדרך כלל החוקרים האקדמיים עובדים בתוך מכון מחקר אוניברסיטאי או אקדמי, וכמו כל עובד אחר, מקבלים מחקרים שיש למכון אינטרס שיבוצעו- משהו שיעלה את יוקרת מכון המחקר, או משהו שיכול להכניס כסף למכון ממשקיעים. בסופו של דבר גם חוקרים צריכים ללכת למכולת, ותהיו בטוחים שאף אחד לא מבצע מחקר אקדמי בהתנדבות.

תעקבו אחריי הכסף

המימון למחקרים השונים יכול להגיע מתקציב ממשלתי, מחברות ציבוריות או מחברות בשוק הפרטי, או ממחקרים קודמים שהניבו פירות כלכליים ויכולים לתקצב מחקרי המשך. ההזמנה של המחקרים הללו נעשים לרוב באופן דומה לכל הזמנת בעל מקצוע אחר, וכמו בכל מקצוע- המטרה היא לספק תוצר שישביע את רצון הלקוח. לדוגמה, מחקרים שממנות חברות תרופות על המוצרים שלהם, ייטו להעריך את המוצרים שלהן בחיוב.  לרוב אין אפילו ביקורת של הגוף האוניברסיטאי על ההסכמים שחותמים מכוני המחקר מול הלקוחות שלהם. 

ניתן לסכם ולומר כי המדע אינו ניטרלי כמו שהיינו רוצים לחשוב שהוא. בסופו של דבר מחקרים מדעיים ואקדמיים הם כלי, שניתן להשתמש בו באיזה אופן שנרצה, אך לא כל מי שרוצה- יכול. מאחר ומחקרים מצריכים משאבים, ובמקרה כזה- בעל המאה הוא בעל הדעה, והקולות שישמעו הכי חזק הם אלו שיכולים להרשות לעצמם לרכוש מגפון. 

מה ההשלכות של המצב? 

ההשלכה העיקרית היא שקיים שימוש נרחב בכלי המחקרי כדי להצדיק כל טענה באשר היא. כלומר- יש אינסוף מחקרים זמינים, ועוד אינסוף בדרך. אוקיינוס של מאמרים ועובדות ונתונים. כל אחד מהם ממומן על ידי גוף שרוצה להשמיע את טענותיו, לעיתים על חשבון טענות סותרות של גופים אחרים בתחום.

בפועל, ניתן להיכנס לגוגל סקולר ולמצוא מאמר שיוכל להצדיק כמעט כל טענה שתעלה לכם בראש (כמו למשל- שדגים מושפעים עמוקות מסטרס). כל אדם יכול לברור לו את המאמרים שיצדיקו בדיוק את הטענות שלו (cherry picking). כן, גם אני. די בטוחה שעל כל מקור שאני מצרפת לפוסט הזה תוכלו למצוא לפחות שניים שסותרים אותו. הצפת המידע הזאת יכולה להיות טובה עבור הידע האנושי בכללו, אך בסופו של דבר בידיים הלא נכונות היכולת הזאת מובילה אותנו ל"תימוכין מדעיים" בעייתים. עוד על כך בהמשך.

בנוסף, מחקרים אקדמיים, גם אם החוקר התחיל לחקור אותם מתוך עניין אישי וגם אם מתוך אינטרסים תעסוקתיים ומקצועיים, ישקפו במידת מה את החוויות האישית שלו. ואין עם זה בעיה בגדול, עד שזה מגיע למשל, לכך שמחקר מועט מתמקד בחוויות של נשים בתחומי מדע, פשוט כי נשים פחות פונות לתחום הזה ולגברים אין שום אינטרס לעסוק בחוויות שלא נוגעות להם.

האקדמיה אינה מורכבת מקולות מגוונים מספיק במהותה (הנה תקציר ההיסטוריה הלבנה של החינוך הגבוה בארה"ב), היא עושה שימוש בסינון פסיכומטרי שיותר מלנבא הצלחה אקדמית, הוא מצביע על אמידות כלכלית, ואינה נגישה לאוכלוסיות חלשות יותר. מה שאומר שנושאי המחקר שנבחרים פשוט לא מגיעים מתוך חוויות מסוימות, שאנשים ממעמד כלכלי חברתי גבוה יותר פשוט לא יחוו. כל זה מייצר נקודות עיוורון במחקר האקדמי, ותחומים רבים שפשוט כמעט ולא נחקרים.

---

עד כאן הפעם. בפרק הבא- מי מתכנן מחקרים, על מי מבוצעים מחקרים קליניים, אילו משתנים נלקחים בחשבון בתכנון המתודולוגיה, ואיך כל זה משפיע על ממצאי המחקרים.